הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

אין שומעים ,

ב י, בחשא

ו בבית

את מה שראתה או את מה ששמעה . היא

התנהלה

, את קולה כאילו אי ננה בבית, כאילו

לא את צעדיה

רוח ת רחפמ היא ש

ולא

ממקום למקום. וכאשר סיימה את עבודתה הלכה בשקט לאולם התפילה , , כדרכה לשפוך א ת לבה בפני האלוהים , ולבקש ו כי ייעתר לבקשתה . היא כבר , התפללה כבימים הראשונים בבכי מר, תפילתה נאמרה בשקט , בצנעה רק שפתיה נעו , וקולה לא נשמע . ו אז יום אחד עלה בלבה רעיון

לא

היא

. , אמרה בלבה וזה

מבוקשה

: נדר אולי ה הנדר זה יביא את לה

ור נדל החליטה

דבר הנדר : שנדרה " האל אם הטוב והרחום י , זכה אותי בבן " רה נד כך ב יום אותו רוב תשוקתה לבן, מבלי לחשוב על היום בעתיד שבו . תצטרך לקיים את נדרה " אם יזכני אלוהים בבן י הרינ נודרת להקדישו ל אלוהים הרחום והטוב , לעבודת הקודש לכל ימי חייו , ולו רק ישמע האל בקולי ." כך התפללה חנה כשגם בלבה כבר החלו להנץ ניצני ם של . ספקות

עלי היה אסיר תודה לחנה מאוד. הוא למד להכיר את נועם רוחה, את טוב לבה ואת מראה הנאה . הוא כבר לא זכר כי בימים הראשונים הוא חשב אותה לאישה מוזרה , בלתי נעימה . עתה היא הלכה ו יפתה בעיניו יותר ויותר מיום . ליום הוא ליטף א תו , ה בעיניו ווי הניח אף ם אחד את שתי ידיו על ברך ל, ראשה , אותה: "את עוד תזכי לשאת את בנך בזרועותיך " אמר לה יבב ו" , טחון היום הזה

וחנה חשה כי לבו רוחש לה

רחוק , וסיף ה ". עוד

יננו א חלומך

מות תגשה לש

. על עזרתה הרבה בשעת מחלתו

תו תוד מלוא

, בשמעה את דברי עלי דבריו רניג ו לתוך

כולה עד נימי נשמתה

ה רגשתה היא

, עטפו אותה בחום כתינוק בעריסה . היא חשה כי אכן האל

גופה כדבש מתוק ה

. יקיים את משאלתה היא הרימה את ראשה המורכן , הביטה , בות עצו ה ה בעיני