הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

עיניו גילתה של עלי כחולות וצלולות כפני השמיים ביום שמש . בהיר. מעולם לא ראתה עיניים בצבע כזה צבע עיניו משך אותה כבחבלי קסם להביט בהן . ללא קץ בהביטה ב היא חשה כאילו היא צוללת וטובעת תול כן עמוק עמוק עד מעמקי התהומות . רעד קל הרטיט אותה כשהביטה בה , לן בה נמס גל ,הקרבב חום עלה ו הציף את כולה, ו ע טף אותה ב מין . לאות כבדה היא חשה לפתע כי יןא בה כוח להסיר את עיניה מ . חולשה נעימה ,תהו תקפה א והיא שקעה בכעין ניו כי עי

לפתע

עיניו

עיניו

, עשתונותיה אבדו לה היא חשה

. לא ידעה היכן היא נמצאת

, עילפון חושים ו

נעימים .

ושוקעת לתוך מעמקי אין

כאילו היא

סוף

ת נופל

גם הוא חש

, אהבה

עלי הביט בה, בעיניים מלאות תודה ו רחשי

לפתע

, נדמה היה לו כי עוד מעט קט היא תצנח לארץ הוא הושיט את שתי

, בחולשתה

. ך בה חנה המעולפת כמו נמסה בזרועותיו של עלי, כשכל כוחה שעוד

ותמל ידיו

דקה ארוכה שבה צנח ה חנה לזר ועותיו של עלי

. נותר בה הלך ואזל ממנה

לאחר

, הוא מלטף את פניה בידו ו מבלי

, עמדו חבוקים ראשה מונ ח על חזהו

הם ו

אותה אל

שידעו או הבינו מה קורה אותם , הוא עטף אותה ב , ידיו שתי

אימץ

, לבו ונשק לה בחום על ראשה שצנח על חזהו אחר ו . על פניה בעדינות וברוך ה וא נשאה אל מיטתו שעמדה בסמוך א , בחדר ם ליה כשהם עדיין חבוקים ושקועים בתוך עצמם כבחלום מתוק מבלי יכולת להינתק . ומבלי

היא רק ידעה כי אושר אין קץ

. להינתק חנה לא הבינה מה בדיוק קרה

הל

תרצו ל

, היא הייתה כשיכורה רק תמונות מטושטשות , שלא הבינה את

, אפף אותה

, ה לה אז מה היה שם

מה קר

, ו מול עיניה ה א זכר לו ,ה ידע לאו

חלפ , פשרן

כי הייתה רדומה כב תוך חלום נעים שממנו לא

בחדרו של עלי . היא רק ז

כרה

רצתה להקיץ . כיצד הגיעה חזרה לביתה , ומה היה בביתה ש לאחר שבה אליו בערב , כן גם . לא זכרה ולא כלום והכ ל נמחק ימז כרונה , , נתמסמס במוחה ונטמע בו כאילו