הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

את שמחתה כשראתה ש השיגה את

דמעות , ואף הביע ל

לה עד התו קניט א

.

מטרתה ו חנה פגועה עד

בכי

"אם אין היא הולכת לשפוך את לבה לפני האלוהים , אין זאת כי היא באמת ". חולה " , אמר אלקנה לפנינה עתה, אני צריך להתפלל לשלומה של חנה, שהאל . יביא לה רפואה שלמה

" , בעוד ימים אחדים עלינו לצאת לדרך חזרה , " אמרה פנינה " ואיך תוכל חנ ה לעבור את הדרך הזו כ שהיא חולה "? שאלה , ובסתר לבה קיוותה כי חנה לא תוכל לשוב ע מם הביתה , . ותיאלץ להישאר בשילה לזמן מה לפחות עד , שתבריא ואז אולי היא תיפטר מנוכחותה המכבידה כל כך . "תמיד ה ושע היא ", בעיות - רטנה סיננה פנינה מבין שיניה, אלקנה שמע את דבריה, שלח בה מבט כועס, מבלי ול ר. מר דב השיירה חזרה ב לביתה רמתיים צופים לו התנה ש לאחר בדרך ימים אחדים וחנה יחד עמם . אלקנה דאג לה למושב נוח על גבי החמור, הוא ריפד אותו בכרים ובשמיכות כדי שלא תחוש בטלטלות הדרך , דרהו ך אשר חששו ממנה צלחה עליהם , ו הם שבו לביתם . בשלום בבואם לרמתיים מיד הת ר חילו בפי וק הכבודה שהביאו עמם חזרה , מהמסע תארגנו הו מחדש לחיי היום - . יום אני מקווה שהשנה לא נעלה לשילה שלוש פעמים כפי שנהג אלקנה מימים ימימה , , הרהרה פנינה בינה לבינה הוא בוודאי יחוס על חנה , וימנע ממנה את טלטולי הדרך לאחר מחלתה זו . אט לאט שבה חנה , לאיתנה אך היא עדיין הייתה ו חלשה בעיקר .ת מהורהר רוב הזמן הייתה ש ועהק במחשבות , , מיעטה לדבר ולא שמה ליבה לסובבים . אותה אלקנה לא הבין מה מדאיג אותה כל כך . , ובמה היא מהרהרת ורד את טמה שלוותה ? שאל את עצמו , ו הוא עצמו היה מוטרד מכך שחנה לא שיתפה אותו