הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

ושביל , הוא

לא ח יכה להם בעת כזאת , כ שסכנת הפלשתים ארב ה על כל

דרך

בעלייה לשילה . רק לאחר שנכנס ו המתפללים

יי הם ש סבר ן סתכ לה מנעו

את צרותיהם מן הפלשתים ,

עלי בפני

המודאגים בהמוניהם לאוהל מועד ,

תנו לת

האלוהים, להצילם מן הלחץ ש הם לוחצים אותם ,

בלו קשו כי יעתור לה פני בם

הבאים הם העולים מרמתיים צופים שהפתיעוהו בניגוד ל כל

התב כי רר לו

. ציפיותיו ותואו שאל הם

יצליחו לגבור

גדולה אם יעמוד אלוהים לצד אם ו ,ם

בחרדה

,

על הפלשתים בשעה זו אם יצאו ל מלחמה. כש הבין הם מי עלי

הבאים

התרגש ות גדולה אחז כי ו,ב ה אר לעצמו שגם חנה בין הבאי , לא הוא ם ראה אותה הרבה זמן ו כל כך השתוקק כבר לראותה , הוא לא ידע שחנה מעוברת ועומדת ללדת . בקושי רב יכול היה מפק התא ל התרגשותו הרבה בפני קהל הבאים , ם שביניה היה גם אלקנה , ואם אלקנה כאן אין ספק שגם חנה הגיעה, קיווה מא וד עלי בלבו, אך נזהר מלהפגין התרגשות מוזרה בעיני הקהל הרב , שהרי תמיד הוא כל כך מאופק ומ ו , סתורי התרגשות יתרה ופתאומית ת עורר תמיהה וסקרנות אצל הבאים , הו תרגשותו סגיר לה עלולה את געגועיו לחנה , חס ית הוא

הראתזו ן פ

עוד

וחלילה .

לבו אמר לו כי גם היא

העביר בלאט את מבטיו באולם , ו . חנה תר אחר

הוא

הזדמנות להתפלל לאלוהים

, וא לרגל

בין ה באים , מעולם לא החסירה עלייה

ב אוהל מועד , לא שרב זמן ומזה באה להתפלל שם ולכן זמן רב שלא ראה אותה , אך הוא ידע כי חנה לא ת ופיע יחד עם כל ההמונ ים שגדשו את האולם ו פניהם למלחמה בפלשתים . הוא תיאר לעצמו כי היא תצטנע בפינ ה הת חשוכה ות שא י . את תפילותיה בחשאי שלח מבט ים חדים לכל האולם, ו , לבסוף , אמנם אותה נסתרת מעין כל בירכתי האולם, בפינה האפילה ביותר במשכן , עטופה במטפחתה הגדולה ומכוסה מכף רגל ועד ראש .

על כן

גילה