הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

. ה, אז נגלה לה האור המופלא שוב

אז, באוהל מועד, בחדרו של עלי פנימ

בפעם

. הולדת שמואל

, היה זה עם

השלישית שנגלה לה האור

ברוב עם ובשמחה מיוחדת בחגיגה שלא הייתה כמותה עדיין

ה נחוג ו הולדת

בכל רמתיים צופים עם הולדת לא .בן חלק , בשמחה זו כי לא היה איש בכל רמתיים צופים שלא היה עד לכל תפילותיה קורעות הלב של חנה במשך כל השנ ים הארוכות בהן ציפתה לבן, ולא נו ה אש מלקוות על אף חוסר האמונה שמ לאי את לב כל בני משפחתה ומכריה , שכניה וידידיה הרבים ש זמן רב קודם לכן כבר לא האמינו כי עוד יש לה תקווה ל ת לד ,בן בשל השנים הרבות כל כך שחלפו . שלא הצליחה להתעבר שנים שבהן , התפללה לבן ולא נענתה על כן נדו לה ו , לגורלה כי סברו שגורלה נגזר עליה . להיות עקרה לנצח היה איש ב כל רמתיים . ילד מיוחד מרגע הולדתו למרבה הפלא ולהפתעת הכול , נולד הילד , נימול וזה הי ה להם האות הראשון ואהכי . נועד לגדולות רואה הכל . נתן לו את ברכתו אך נגמל הילד מלינוק וכבר למד ללכת, ועד מהרה למד גם לדבר מבלי לגמגם כילדים אחרים בגילו. דיבורו היה כדיבורו של ילד מבוגר, בשפה . רצינית ובלשון בהירה וברורה חנה העניקה לילד הזה את מלוא אהבתה ודאגתה. את כל מה שאמא מסורה מעניקה לבנה עד התבגרו השתדלה חנה להעניק לשמואל בזמן הקצר שנקצב להם להיות יחד. האהבה שספג שמואל בשלוש השנים הראשונות . לחייו שקולות לכמות האהבה שמקבל ילד אחר בכל ימי ילדותו את בגדיו שלבש תפרה לו חנה במו ידיה, ו אותם במעשה רקמת מיד חגיגת הולדת נמשכה שבעה ימי משתה כדת וכד .ין שמואל

שלא נטל

ם של

שמואל

היה

אותו

עיטרה