הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

, שילה בקעו ועלו

ך עד בוא

ובחלילים . לכל אורך הדרך, בכפרים ובעיירות .

ה . נגינות והריקודים מכל עבר חנה ישבה ליד שמואל על החמור, ליטפה אותו באהבה גדולה, חיבקה אותו כאילו היא מנסה על ידי מגע ידיה ל צרוב בזיכרונה ובתודעתה , גופו

תחוש את ת

לא ישוב עמה לרמתיים בזמן

, לתוכה

ריחו ו לנשום את נשמתו

לספוג

כי הוא

את

הרחק ממנה, ו רק הזכרונות הם שיוותרו לה עד. ל

שאר יי הוא , הקרוב

: להיפך היא חשה שמחה

חנה לא התאבלה בת וכה על לכתו של שמואל ,

, אל עלי שותפה לכל

, גדולה, גאווה ואושר בלוותה את בנה שמואל לשילה

תפילות יה ו . להולדת הבן הזה היא ידעה כי היא משאירה את שמואל בידיים הנאמנות ביותר מלבדה , ועל כן חשה רוממות רוח . אך יחד עם הגאווה והשמחה , שהיו בה ככול ש הלכו ו קרבו לשילה להתעורר הקרבב הרהורים מ וזרים שעד אותו רגע לא הרהרה כמותם . היו אלה הרהורי ם שטפטפו ללבה עצב וי , גון הלכו ש ונערמו אלה על אלה עד שהפכו . בלבה

החלו

הקמוע לש כבד משא ל

, דווקא בדרך לשילה

כל מיני מחשבות שלא עלו במוחה עד כה, התעוררו בה

השתלטו על מחשבותיה , הפכו ו

והביאו עמן שאלות ותהיות משונות ו ו הלכש

לעצב ש אמיתי . עטף אותה החנ ניסתה לשכנע את עצמה שהיא אכן מאו שרת ו עושה את המעשה הנכון שאליו כמהה כל הזמן . מעשה שחיזקה ב נדרה נדר עתה ש . אין להפר . ללא הנדר אולי לא הייתה זוכה גם בילד אולי הנדר הוא . ניסיון שבו מעמיד אותה האל היא החלה לדבר עם עצמ ה ולשכנע את עצמה היא אכן עושה את המעשה

כי

, המצפה לו בכיליון עיניים גם הוא אוהב

. הנכון ביותר שמואל יגדל אצל ע , לי

. אותו בדיוק כמוה היא ידעה זאת מבלי שע לי אמר לה. שמ לאו יהיה לו ל , בן בזאת היא הייתה ב טוחה. אצל עלי הוא ילמד לשרת אלוהים ואנשים , ויזכה

הגדול ביותר שניתן לזכות בו , והיא תבוא לבקרו מספר פעמים בשנה

בכבוד

, הקטן

ה לפגוש את בנה

בעלותם לרגל לשיל . ה היא ידעה כי תחכ ערג ה ב

שמואל