הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

לתדהמתה של אמו ,

" למה דווקא אני ?" שאל לפתע שמואל יתב הקטן

מהון

והוסיף מיד עוד שאלה: "האם שילה חנה הבינה מדוע ה וא שאל את שאלתו, על כן השיבה כדי להרגיעו : "רמתיים אינה כל כך רחוקה משילה, ואנחנו נבוא לבקר אות שלוש ך פעמים בשנה , כ כל השנים , "? מרמתיים

ה רחוק

הרגלנו

לשילה שלוש פעמים ". בשנה : על השאלה הראשונה " למה דווקא "?ניא

ותעלל

היא לא השיבה ל ו, כי מה תשיב

הקטן שכל כך ה וקתש קה אליו, והוא חש באהבתה הגדולה עד מאוד , היא גם סיפרה לו כמה התפל לה לבואו , וכמה התייסרה עד שבא , והנה היא מוסרת אותו , ומרחיקה אותו ממנה . הכיצד? עניין ז ה לא התחוו . האם תסביר לו אמו שבגלל תשוקתה הגדולה לבן נכנסה למצוקה קשה , ו במצוקתה הגדולה נדרה נדר את ה הנורא מבלי לחשוב דיה על יו תוצאות , ונדר ניתן אל כידוע . להפר חשה פתאום , גדולה איך לא חשבה על ה עוול

לילד

ר לו

אשמה

חנה

? בנדר זה היא נדרה אותו על דעת עצמה, אפילו לא

שהיא גורמת לבנה הקטן

. שהרי הוא טרם נולד אז

, שמואל

נועצ ה באלקנה קודם לכן, וודאי שלא ב

שמואל, כאילו לכדה אותו

היא חשה פתאום כאילו היא טמנה פח לרגליו ש

ל

, ידיעתו ו עתה אין הוא

במלכודת בהיו תו תינוק, כאילו הקריבה אותו

אלל , קרבן

יכול להשתחרר מהנדר שבו נכבל . על ידה לפתע היא החלה להבין מה אמרו לה האנשים שסביבה כבר מ זמן, מ ה שאלו אותה. רק עתה היא הבינה את משמעות הדברים הבנה מל . עצב עמוק הש תלט עליה , אבל היא כבר בדרך לשי לה בלוויית כל האנ שים הרבים שהצטרפו אליהם לטקס מסירת הילד . לעלי היא הבינה כי מאו חר מ די לחזור בה , ו תמיד כשחנה עמדה לפני מצב של אין ברירה היא ידעה שחבל על מאמץ מיותר, היא כבר אינה יכולה לחזור בה, ואולי , היא גם אינה רוצה בלב שלם לחזור בה על כן, כדרכה, הת עד מהרה ,

אה

אוששה

אל המציאות, אל האפשרי והקיים. היא סילקה ממוחה את המחשבות

ו

חזרה