הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

, מע כי משפחתו חוזרת לרמתיים אך למרבה הפלא שמואל לא הביע

עלי כשיש

ש , ום התנגדות להישאר בשילה אצל עלי, להיפך הוא הביע אך שמחה , ובשעת הפרידה אמר לאמו כי הוא יראה אותם שנית כשיעלו שוב לרגל לזבח הימים , כפי שחנה אמרה לו פעמים רבות קודם לכן על מנת להרגיעו , כי הם לא י י פרדו ממנו, הם יחזרו לבקרו מ , והוא אמנם היה רגוע לחלוטין . חנה הייתה מאושרת. כל תכניותיה הושלמו כ פי שרצתה. היא הגשימה את תשוקת גם בן, ו ה ל ותוא ה הקדיש לעבודת הקודש . כנדרה לא שמואל התנגד ו לא , הפריע לה בתכניותיה על אף היותו קטן עדיין הוא נשאר בשמחה ו לא

די פעם

אצל עלי

, שום התנגדות ו על כן גם חנה הייתה רגועה מאוד .

, גילה שום סימני מצוקה

. בניו הסוררים

, ועלי היה מאושר לקבל את שמואל בנו אליו מעין פיצוי ל שני

בביתו הקטן , כי נשאו להם

עלי, ח ופני ופנחס, כבר לא גרו יחד עם אב הםי

בני

נשים והקימו בתים מ . ממילא אוהל מועד לא התאים להם עוד גרו הם במרחק מה מאביהם , לשמחתו של עלי שלא ידע כיצד היו מגיבים להבאת שמואל אליו לשהיית נצח, כדי לגדלו לחנכו ולטפחו . , ו שלהם

חלפו להם הימים בשילה בזה אחר זה, שמואל היה צמוד אל עלי מרבית היו שעות ם, הוא התבונן בו בסקרנות , תהה על מעשיו שהיו חדשים בעבורו בתחילה, אך ברבות הימים רכש לו תובנות חדשות על החיים, והתרגל לאורח החיים החדש שלו . אלקנה היה איש עמל עובד אדמה שע יבד את שדותיו ואת מטעיו, ואילו עלי אדם שעיסוקיו היו ל שונים חלוטין מאלה של אלקנה הם מ שכני כל של ו רמתיים . דווקא עיסוקיו של עלי עניינו מאוד את . כבר מהתחלה הוא התבונן בעלי

לואשמ

. די פעם ניסה לעזור לידו אף כי היה עדיין קטן ניסה את כוחו

בסקרנות . מהרב

, ועלי מעולם לא הרחיק אותו מלעזור. להיפך

, בחקותו אותו

. במעשיו של עלי

. גם כשלא הייתה מוצלחת עלי תמיד קיבל את

הו א עודד אותו , ושיבח את עזרתו