הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

. גופם

הפלשתי . ם על גופם הם עוט ים שריו ן פלדה ו לעיתים גם נושאים

מגן על

מהחרב שאנו משתמשי ם בה , היא ארוכה וישרה, ולא מעוגלת

םחרב גם

שונה

, כמו זו שלנו ושל המצרים וכרת מה החרב . מתמיד אנחנו גם איננו יודע ים בדיוק כיצד הם אוחזים בה בדיוק ו כיצד הם נלחמים בחרב המשונה . שלהם ם ה , למשל אינם משתמשים בחץ ו קשת, ב , שזה נשקנו העיקרי כאילו הם חושבים את החץ והקשת לכל י נשק מן הנשק שלהם . נשק ה כלי לנו מאז ו

םשלה

פחות

וגם איננו יודעים כיצד לעבד את הברזל ו ליצור

,

, עשויים ברזל

שאין לנו

דבר

ממנו כלי נשק .

, מעולם אחר לא אך

בנשקם ובלבושם הם נראים כמפלצות או כאנשים

כלוחמ , ים שאנחנו מכירים שאנו רגילים לראות כאן בשדה הקרב. לכן הם מעוררים בנו פחד גדול. לעיתים נדמה כי אין הם בני תמותה רגילים , אלא באמת , מפלצות אך עלי לציין ש הם גם מאוד אמיצים ולוחמים גבור ב ". ה רבה איך "אז גיבורינו מצליחים ל מודע "? נגדם "אנחנו תולים את תקוותנו באדוני הכ ו ל יכול. אנחנו שוא מפי לים האפוד שבאוהל מועד מה תהא תוצאת המלחמה, ולפי התשובה אנו ש מקבלים מהאפוד אנו מכוונים את דרכי מלחמת . נו בראש לוחמינו עומד איש גיבור ו שמו חושיאל, הוא אינו ירא מאף אחד . ומשום דבר אין עוד איש אמיץ לב כמו "ו,ת . ניסה עלי להרגיע את שמואל " הוא באמת חזק מאוד, ואומרים שגם ב ". גיבור כמותו

נו

הוסיף שמואל מעודד, ושביעות רצון ורגיעה נשמעו

אני מכיר "! אותו

"

. " הוסיף שמואל

"הוא באמת גיבור כמו אביו ,

.

בקולו

טחנו באלוהים , אחר כך

מב שמים את

ועלי אמר עוד : "אנחנו בראש ובראשונה

ם רוח אלוהים ."

אנחנו בוטחים בגיבורינו קרבב מפעמת ש

. ונאספו לא הרחק מאוהל מועד

אנשים רבים נזעקו ובאו לשמע קולות השופר ,