מכתבים ממלחמת יום כיפור, עמוס רוזנטל

קילומטר אחרי כן הגעתי לגדוד. במרכז סוללת המפקדה ישב המנ"א ברכב הגדול שלו. יתר הרכבים של המג"ד, הסמג"ד, הרופא והקס"ם עמדו לידו, ומסביב ניצבו שלושת הסוללות במצב ירי. כיוון שהיתה זו חזית רחבה והתבקשנו לסייע לכמה יחידות, כל תותח קיבל מטרות בנפרד וכל קע"ת היה צריך להוציא נתונים ולבדוק כל תותח בנפרד. המנ"א עם יוסי בראשו, עזר בחישובים של קו וטווח לסוללות. באותה השעה התפוצצו תותח ומשאית תחמושת בגדוד של מזרחי. יוסי אברהם הקנ"א שם לב לכך שכל מי שמסר את נקודת הציון בקשר, קיבל מיד אש נ"ס. מעתה, למרות בקשות חוזרות ונשנות, הוא נמנע ממסירת נקודת הציון של הגדוד בקשר. הפתרון היצירתי שנמצא לבסוף היה לתת נקודות ציון בקשר ברומנית בעזרת גדעון שיקורה הנהג של המודדים. אני קיבלתי הוראה לצאת ולהכין לגדוד עמדת חלופית, במרחק של כשניים וחצי קילומטר מזרחה מצומת ווסט. במקום שנקרא היום צומת פורן ירדתי מהנ.נ. והלכתי ברגל כקילומטר דרומה. הקפיצות של הנ.נ. בשטח גרמו לי לכאבים באף הפצוע. השעה היתה שעת צהריים, ואחרי שגמרנו למדוד החלטנו לאכול במקום. שיקורה הנהג רצה לחזור לגדוד כי היה בטוח שיהיה מרק, אך זה לא עזר לו ובכל זאת נשארנו. יוסי מולכו, סמל המודדים, הכין לנו את האוכל, ובזמן שישבנו במקום הפסטורלי הזה ראינו על הכביש תנועה רבה של טנקים וכלי רכב. כמה עשרות מטרים מעבר לכביש, בשביל עפר במקביל לכביש, ראינו טנקים פגועים נגררים לתיקון בכיוון ההפוך. לפעמים גררו אפילו שניים ביחד. כל אותה עת הירי נמשך. הגדוד שלנו וגדודים נוספים ירו לכיוון סוריה, והפגזים שרקו מעלינו. הסורים ירו חזרה, וגם הפגזים שלהם שרקו מעלינו. מטוסי חיל האוויר, כרגיל בזוגות, טסו נמוך מאוד, ממש מעל הקרקע, עלו להפצצה, ירו על הסורים וחזרו. לפתע ראינו רק מטוס אחד חוזר, ומיד אחר כך ראינו מצנח עם הטייס של המטוס השני. אחרי הארוחה הפסטוראלית הזאת חזרנו לגדוד. מוטקה נסע עם ברנדיס לחפש את בנו, שהשתתף גם הוא במלחמה. הם נסעו באזור הקרבות, בדרכים מסוכנות מאוד. רב סרן בתותחנים שפגשו בדרך סיפר לברנדיס שראה את הבן שלו והוא בסדר, ובבת אחת התפרק כל המתח. באוקטובר ג'ינג'י המג"ד הטיל עליי לצאתלצומת ווסטבמקומו, לקבוצתפקודות 11- למחרתבבוקר ביוםחמישי ה עם נציגים נוספים שנשלחו מכל היחידות שבשטח, כדי לקבל הוראות מרפול לגבי קרב ההבקעה והפריצה לשטח סוריה. רפול שחור מפיח, לא מגולח, ישב על מדף החלון הקדמי של הזחל"מ, כשרגליו על מכסה המנוע. הוא חלץ נעליים, כנראה בפעם הראשונה אחרי חמישה ימים, וגירד בין אצבעות הרגליים. אחר כך הוא הציג את המצב על גבי מפה גדולה ונתן הנחיות להמשך.

17