מכתבים ממלחמת יום כיפור, עמוס רוזנטל

18.12.73 ילדתי האהובה.

לחופש יש גם מגרעות. את המכתבים שאני מקבל ממך, הם רק אחרי המעשה, אבל עצם קבלת המכתב זה כבר כמעט מספק ואני קורא את המכתבים מא'-ת' בעיון כאילו שהם חדשים. רוצים להוציא אותי לחופשה של שבוע אבל קוץ יש בדבר כי אחר כך אצטרך להיות כאן שבועיים. אם אצא ראשון נחגוג יחד את חג החנוכה ביום הנר הרביעי ואם לא... אז לא. גם לזה מתרגלים.

19.12.73 ילדה שלי

הערב נר ראשון של חנוכה ועצוב לי נורא על הנשמה. הייתה אצלנו ארוחת ערב חגיגית וככל ששרו יותר, יותר התעצבתי. ( קשה מאד לכתוב מכתב, כולם מדברים בבת-אחת, מסדרים שמירה, קוראים הוראות סדר ההצבעה לכנסת, בני יושב ומפצח שקדים ועוד...). אני עייף, אתמול הלכתי לישון לקראת חצות, הייתי בנסיעה עד אחת-עשרה ואחר-כך קראתי, עד שכבה האור. אחרי כתיבת המכתב אני אשכב לישון. אגב, קיבלתי שק-שינה צבאי נהדר, אומרים שהוא שווה-ערך לארבע שמיכות. אני לא כל-כך בטוח בדיוק ארבעה, אולי שלוש וחצי... אבל השק גדול ואני יכול להסתובב בו (אולי שמן ורזה, טוב שרזית).

75