מכתבים ממלחמת יום כיפור, עמוס רוזנטל
21.1.1974 ילדה שלי, גנרל חורף צועד בחוץ, אתמול והיום סערות שלג ללא הפוגה, על-פי רוב השלג דק ומצליף. נסעתי היום במכונית כשלושים ק"מ בסערת שלג וזאת חוויה. עם כל הפסד הזמן של המילואים, לפחות אוספים חוויות. 22.1.74 היום נסעתי בתפקיד בקומנדקר פתוח שלושים ק"מ בסופת שלג, זאת חוויה יוצאת מן-הכלל. אני נהגתי וכשלא היה רכב אחר על הכביש, הייתי לוחץ על המעצורים והמכונית החליקה על הקרח. כשחזרתי, מאה מטר לפני המחנה, הייתה סתימת דלק והאוטו השתעל עד חמישה מטרים לפני הבית, שם נעצר ומת. את לא יכולה לתאר לך כמה קשה ללכת בשלג, במיוחד כשהוא עמוק. צריך להרים את הרגליים גבוה, זה לא רע, אבל בנסיבות אחרות. החוויות הגדולות ביותר אני אוסף יחד עם עשיית הצרכים, למשל (סליחה). הלילה בשעה שלוש וחצי יצאתי לעשות פיפי (מכיוון ששתיתי המון מים, כי אכלתי המון דג מלוח). השמיים היו זרועי-כוכבים, הכל לבן, האור של הכוכבים מוגבר בשלג עשרות מונים. בנוסף לכך, יצאתי עם תחתונים וגופיה מעלות. אחר-כך להיכנס לשק -3 והטמפרטורה השינה זה תענוג. זה מזכיר לי בדיחה, תזכירי לי בבית לספר לך, זה מפולפל. חוויה נוספת זה לעשות את הצרכים הגדולים בשלג. ראשית, הולכים בשלג מרחק מסוים מאחורי גדר אבנים ובדרך נופלים לתוך מהמורות שהתמלאו שלג ושוקעים עד מעל הברכיים ולמעלה מזה. אחר-כך מגלים את השלג וחופרים. החוויה הגדולה ביותר זה המסג' שהרוח עושה לי על הקרחת...
88
Made with FlippingBook Learn more on our blog