האגודה למלחמה בסרטן - במה - גיליון מס' 24 - אוגוסט 2021

ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה במה

טיפול אנטיביוטי רחב טווח עד לירידת החום ולעלייה בספירת הנויטרופילים. עבודות והנחיות בנושא זה מתעדכנות כל הזמן, וכיום ניתנת אפשרות להפסקת הטיפול האנטיביוטי לאחר ירידת החום אך בהיעדר התאוששות ספירת הנויטרופילים. כאשר החום והנויטרופניה נמשכים, מתקבלות החלטות אבחוניות וטיפוליות מורכבות שדורשות מיומנות מקצועית מיוחדת. במקרים כאלה נערך בירור לאיתור המוקד של הזיהום הפטרייתי בריאות, באיברי הבטן, בסינוסים ובמוח. טיפול בזיהומים פטרייתיים מציב אתגר מיוחד לרופאים שמטפלים בחולים אלה. בהתאם לגורמי סיכון ידועים, התבטאות קלינית, אתר הזיהום וסוג הזיהום, אנשי המקצוע מחליטים על הטיפול האנטי-פטרייתי. לעיתים נדרשת התערבות כירורגית לסילוק רקמות שעוברות נמק בעקבות הזיהום. סוגי התכשירים והפטריות הם רבים ודורשים מיומנות מיוחדת .]16[ מעבר למאמר סקירה כללי עור עור האדם מהווה מחסום קריטי למניעה של פלישת מזהמים חיצוניים. העור הוא רקמה מתחדשת, והתאים מתחלקים לעיתים קרובות ורגישים לכימותרפיה. כל פצע עלול להזדהם, ובמיוחד סביב חתכים ניתוחיים, לאחר סילוק רקמת גידול או סביב צנרת חודרנית. בדרך כלל המזהמים הם אותם חיידקים שנמצאים על העור. העור הינו איבר מטרה אליו מגיעים מזהמים שחדרו לזרם הדם. כל ממצא עורי מחייב בירור של מקור אפשרי של הזיהום באיבר אחר. מחלות נגיפיות רבות מתבטאות גם בפריחה בעור כחלק ממחלה כללית, כמו ונגיפי 19- חצבת, אבעבועות רוח, נגיף פארבו הרפס למיניהם. האבחון מחייב ניסיון רב ומיומנות מיוחדת, בעיקר בגלל שהתבטאות מחלות אלה בילדים חולי סרטן שונה ועלולה להיות דוהרת ומסכנת חיים.

חיידקים לזרם הדם ותופעות של אלח דם. במצבים אלה מבוצעות בדיקות זיהוי החיידקים בדם ובצואה, והטיפול מותאם לתוצאות. בעבר זיהום בנגיף רוטה, במיוחד במושתלי מח עצם, היה זיהום עקשן. הכנסת החיסון לתוכנית השגרה בילדים גרמה להיעלמות מחלה קשה בילדים חולי סרטן. מוח זיהומים של מערכת העצבים המרכזית נדירים בזמן טיפול בסרטן. מדי פעם מצבים אלה קורים לאחר השתלת מח עצם. מדובר בעיקר בזיהומים של נגיפים, שהשכיח בהם הוא , וחיידקים, בייחוד ליסטריה. כל מזהם 6- הרפס עלול לפלוש למוח. שלפוחית השתן זיהומים בדרכי השתן שכיחים בילדים, והמצב אינו שונה בילדים הסובלים מסרטן. לאחר השתלת מח עצם מתורם זר עלול להתפתח , הגורם כאבי בטן BK virus זיהום מנגיף קשים, דימום מהשלפוחית והיווצרות קרישים ועצירת שתן. הטיפול דורש מיומנות אבחון במעבדה, טיפול תרופתי באמצעות צידופוביר וטיפול מקומי. זיהום דומה אך קל cidofovir - .]15[ adenovirus נגרם מנגיף מפרקים ועצמות זיהומים אלה אינם שונים בילדים חולי סרטן. עיקר הדאגה הוא מזיהומים בניתוחים בהם מסולק גידול מרקמות רכות או מהעצמות, ובמיוחד כאשר יש פרוטזות אורתופדיות. זיהומים אלה מורכבים ביותר ומחייבים שיתוף פעולה של אונקולוג ילדים, אורתופד אונקולוגי, צוות הדמיה ומומחה לזיהומים. חום ונויטרופניה חולה אשר סובל מחום במהלך אפיזודה של נויטרופניה (ירידה בספירת הנויטרופילים המשמשים כתאי ההגנה נגד חיידקים ופטריות שונים), עובר בדיקה גופנית מדוקדקת ובדיקות דם. אם לא נמצא מקור לחום, ניתן

סיבוכים שונים, כולל חדירה של חיידקים דרך המעי הסובל לזרם הדם, בהם חיידקי אי. קולי שוכני קבע במעי, פטריות כמו קנדידה ועוד. תופעה נוספת מסוכנת ושכיחה נקראת ). במצב זה מדובר typhlitis טיפליטיס ( בתהליך דלקתי באזור הרגיש ביותר במעי, אזור הצקום, בחיבור בין המעי הדק למעי הגס. החולה סובל מכאבי בטן, שלשול או הפסקת מעבר של יציאות, הכאב מתגבר, וחיידקים מתחילים לפלוש לדופן המעי. תופעה זו מוכרת היטב ומחייבת טיפול אנטיביוטי מתאים, מעקב יומי קליני ). לעיתים, עקב נזק US או CT ובהדמיה ( קשה למעי והידרדרות, נאלצים לבצע ניתוח כריתה של חלק מהמעי בתקווה לתת לילד .]13[ להתאושש טיפול אנטיביוטי ממושך והפרת האיזון הביולוגי גורמים להתפתחות דלקת מעי קשה .) pseudomembranous enterocolitis ( מדובר בזיהום הנגרם מחיידק קלוסטרידיום דפיצילה שמייצר טוקסין המופרש במעי וגורם לנזק קשה למעי הגס. הילד סובל מחום גבוה, כאבי בטן, שלשול דמי ולעיתים התנפחות ניכרת של המעי הגס. במצב זה מבצעים בדיקת צואה לטוקסין של קלוסטרידיום, מטפלים באנטיביוטיקה נגד החיידק מייצר הטוקסין ומשתמשים באופן מושכל באנטיביוטיקה הניתנת למטרות אחרות. מצבים קשים עלולים להסתיים בניתוח בו נאלצים לכרות את המעי הגס. זהו אמנם מצב .]14[ נדיר, אבל נחשב למצב חירום רפואי פלישה של פטריות עובש למעי, כולל אספרגילוס ומוקור כפי שהוזכר בפרק על סינוסיטיס, היא אירוע נדיר אבל מסוכן מאוד ולעיתים קרובות מסתיים בצורה הקשה ביותר ]. טיפול נגד פטריות וניתוח נרחב 12 ,11[ לסילוק רקמה נמקית בבטן הם הדרך היחידה לשלוט בזיהומים אלה. זיהומים שגרתיים בילדים בריאים, כגון זיהומי סלמונלה או קמפילובקטר, עלולים להפוך לקשים עם נזק מקומי למעי או פלישה של

66