האגודה למלחמה בסרטן - במה - גיליון מס' 24 - אוגוסט 2021

ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה במה

המתבגר חולה הסרטן ומשפחתו - תמונה פסיכוסוציאלית 2 , ענת קליין 1 מוריאל בן דוד פסיכולוגית אחראית ומרכזת הצוות התרפויטי, המערך להמטו-אונקולוגיה והשתלת מח עצם בילדים, 1 בית החולים רות רפפורט לילדים, המרכז הרפואי רמב"ם, חיפה עובדת סוציאלית ותרפיסטית, מנהלת הצוות הפסיכוסוציאלי, המחלקה ההמטו-אונקולוגית, 2 מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח תקווה

לטיפול. למשל, למתבגרים שונים סף כאב וחרדה שונה והדבר משפיע על בקשתם לקבלת משככי כאבים או תרופות לשינה. לפיכך, במפגש עם מתבגר חולה סרטן, קיימים גורמים פסיכולוגיים וסוציאליים (מלבד נוכחות מחלה גופנית מוגדרת) אשר ישפיעו על הבראתו ועל התנהלותו מול המחלה. למשל, רוב הרופאים האונקולוגים יבקשו מההורים לנסות ולהרחיק אחים החולים במחלות נגיפיות או זיהומיות מהילד החולה בסרטן, בשל ירידה במערכת החיסונית בזמן קבלת הטיפולים. הבקשה חשובה על רקע הסכנה של חשיפה לגורמים בעלי פוטנציאל זיהומי אך לא טריוויאלית בחיי משפחה. מהספרות ידוע כי גורמים פסיכולוגיים יכולים להשפיע על החמרת תסמינים גופניים ]. כך למשל, ניתן לראות מתבגרים אשר 3[ מפתחים התניות פסיכולוגיות המשפיעות על מצבם הגופני. לדוגמה, חלק מהילדים מפתחים בחילות עוד בטרם מחברים אותם לכימותרפיה, מעצם המחשבה על תופעות הלוואי האפשריות. בהמשך לכך, נראה כי קיימת חשיבות לעבודה אינטרדיסציפלינרית, הכוללת טיפול של הצוות הרפואי והסיעודי לצד הצוות הסוציאלי והצוות הפסיכולוגי ו/או התרפויטי, תוך ניהול קשר מתמיד בין ]. דהיינו, מתבקשת 4[ הגורמים השונים תקשורת שוטפת עם נקודות חפיפה שתאפשר מתן מענה מותאם ומתואם. עבודה

לקבל "מבוגרים אחראים" נוספים כחלק מהתמודדות עם מחלתו. מעתה, המתבגר אינו נדרש להגיע לשיח עם הוריו בלבד, אלא גם עם הרופא ועם הצוות הסיעודי, המייצגים את הטיפול הרפואי שמקבל המתבגר בשמירה על חייו ומהווים גורם משמעותי נוסף בחייו. אחד המתבגרים שהיה בטיפולנו אמר: "לא מספיק שהיה לי את ההורים על הראש, עכשיו אני צריך גם לשמוע מה שיש לרופא להגיד..." במאמר זה נבחן מספר סוגיות המפגישות ישירות את המעורבים במרחב המשולש: מתבגר/בוגר צעיר – הורים – צוות, וכן נתייחס לתפקיד הצוות הפסיכוסוציאלי במרחב מורכב זה. עבודה ביו-פסיכוסוציאלית ואינטרדיסציפלינרית במאזן הורה-ילד הגישה הביו-פסיכוסוציאלית היא חיונית במחלקת אונקולוגיה ילדים. לא ניתן להגדיר מחלה באופן רפואי בלבד, וכל מחלה מוגדרת על פי הגורמים הביולוגיים, הסוציאליים ]. לפיכך מן ההכרח 2[ והפסיכולוגיים שלה להעניק למטופל מענה משולב, שהוא המקיף והמדויק ביותר לחולה. בהתאם לכך, ניתן לראות במחלקות כי מחלה בקרב ילדים ומתבגרים כאחד, זוהתה לרוב בידי ההורים, והם אלו שהביאו אותו לבדיקה. לצד זאת, לאישיותו של המתבגר יש תפקיד בהיענות

גיל ההתבגרות הוא גיל המאופיין במשימות התפתחותיות משמעותיות המציבות אתגרים רבים בקשר שבין ההורה לבין הילד. הורים רבים מתלוננים על התנהלות ילדיהם בתקופה זו ומתארים שינויים מרובים במצבי רוח, דעתנות, נטייה לווכחנות, מלחמות שליטה, מידור, הסתכלות בשחור לבן ונטייה של הילדים להתנסות בחוויות מגוונות מיטיבות וגם מסוכנות. כנשות בריאות הנפש, אנחנו נתקלות לא אחת בהורים המותשים מעמידה על גבולות מול ילדיהם המתבגרים, ומהניסיון שתכליתו מחד להכיל את הים הסוער שפרץ לביתם תוך הבנה כי מדובר במאפייני הגיל, ומאידך להצליח להימנע מטביעה יחד עם ילדיהם באותו ים גלי. Adolescent למתבגרים ולבוגרים צעירים ( ) יש מאפיינים AYA - & Young Adults הקשורים בגיל, ומן ההכרח שנבין אותם כדי שנצליח לטפל נכון במתבגר או בבוגר הצעיר ]. הצעירים עוסקים רבות 1[ החולה בסרטן בזהות המתהווה, בדימוי גוף, ביצירת קשרים רגשיים אינטימיים, בהשגת נפרדות מהוריהם, ברכישת אוטונומיה ובקבלת החלטות עצמאיות. כאשר משימות התפתחותיות אלו מצטלבות עם המגבלות הכרוכות במחלת הסרטן ובטיפול בה, קשיי התמודדותם של המתבגרים עם מחלתם מתבטאים ביתר שאת. יתרה מכך, נראה כי התמונה מסתבכת אף יותר כאשר המתבגר נאלץ

72