בשבילי הבית - עלון מספר 122
זכור לי שבימי הגשם הסוערים לא התאפשרה העבודה בייעור והתושבים לא קבלו את משכורתם. כשהסברתי גברים ובידיהם מקלות שהורידו מהטוריות, סגרו 30- לעובדים שאין עבודה עקב מזג האויר הגרוע, הקיפו אותי כ אותי במעגל ואיימו לעשות בי שפטים. למזלי היה במקום עובד מדינה, ששלף את אקדחו , ירה באוויר ואיים לירות במי שיפגע בי. האיום עזר, האנשים התפזרו והאירוע הסתיים בסולחה רבתי. כעבור שנה התחתנתי עם שושנה ז"ל ועברנו להוראה במושב תירוש שבחבל לכיש, תחום שעסקתי בו שנים רבות לאחר מכן. .... כדי להשלים את התמונה נצטט קטע מהספר "זאת נחמתי", ספרה של נחמה פרבר, גם היא מחברת ללימודים, של שנה וחצי כאחות מעשית ולאחר שירותה הצבאי 16 ביכורים, (גרה היום באלעזר). נחמה יצאה בגיל החליטה גם היא להתנדב לטובת העולים. נחמה כותבת: הייתי אחראית על מרפאות טיפת חלב בארבעה מושבים: שיבולים, מלילות, גבעולים ושרשרת. גרתי לבדי בבית קיצוני במושב שרשרת. הייתה זו תקופת הפאדיונים. המא"ז (מפקד אזור) התנה שאשן עם נשק דרוך... כולם היו עולים חדשים, חלקם מטוניס ואחרים מכורדיסטן. עלי לציין את הקשר המיוחד שהיה לי עם תושבי המקום, זה לא היה מובן מאליו. בימים הללו, העולים, שלא דברו עברית ולא הכירו את המנטליות הישראלית היו אבודים מול הממסד. אני החלטתי ללות את כל מי שצריך להגיע לבית חולים ולתמוך בו מכיוון שבבית חולים בבאר-שבע לא קבלו כל תשומת לב.
מתוך הוויקיפדיה: 1954 אריה אליאב מציג לפני דוד בן-גוריון ולוי אשכול את תוכנית חבל לכיש, אפריל
49
2023 בספטמבר 1
ט"ו באלול תשפ"ג
) 122 "בשבילי-הבית" (
Made with FlippingBook flipbook maker