בשבילי הבית - עלון מספר 150

ש ִׁכְבַת סַב ְּרֵס חוֹגֶגֶת ש ְׁנַת מִצְוָה

שכבת סברס היקרים! ברוכים הבאים לנעורי בית גוברין!

אני זוכר את חבר שלי דן ברגר ואותי יושבים אצלי בחדר, ממש בסוף החודש הגדול, ומנסים לדמיין איך זה יהיה בחטיבה. האם נהיה ביחד באותה הכיתה? איך זה יהיה פתאום לפגוש ילדים ממקומות אחרים? זה היה מפחיד וזה היה מרגש, ביחד. כשהגעתי ליום הראשון בכיתה ז' הושיבו אותי ליד אריק גפן שלא הכרתי בכלל. היה לו שיער ארוך והוא שמע מוזיקה מוזרה שהושפעה מאח שלו הגדול שוקי. מי היה מא־ מין שתוך פחות מחודש נהיה החברים הכי טובים ושאני אתחיל ללכת להופעות של . Pixies וה- Velvet Underground פורטיסחרוף בתל אביב ולשמוע להקות כמו ה- אבל זה היה יותר מזה. התפיסה שלי לחיים השתנתה. הבנתי שאני לא מרכז היקום. יש כאן עוד אנשים מסביבי, עם רצונות וצרכים משלהם. התחלתי לבחון מחדש כל דבר שהכרתי. מה אני חושב על פוליטיקה (פעם זה לא עניין אותי בכלל), מה אני חושב על חרדים, ערבים, על עצמי, על עתיד המדינה? אני זוכר שאמרתי לאבא שלי, אחרי שהוא גילה שכל כיתה ו' לא הייתה לי בכלל חוברת באנגלית, שאני הולך לתפוס את עצמי בידיים ולהתחיל ללמוד כמו שצריך. ופתאום שיעורים שפעם נראו לי סופר משעממים הפכו להיות דווקא מעניינים. אבל יותר חשוב מהלימודים, ויותר חשוב מהחברים החדשים שהכרתי, היה השינוי הפנימי התחלתי לקחת אחריות על החיים שלי. התחלתי לחשוב איך אני רוצה להיות בתור שקרה לי. בנאדם ופעלתי כדי להגשים את זה. זה תהליך ארוך. הוא עדיין קורה. בכל צעד שלנו, בכל שיחה עם חבר, מורה, הורה, אנחנו מעצבים את מי שאנחנו ואת איך שהחברה תופסת אותנו. אז אני מאחל לכם לעצור רגע ולחשוב, ממש לדמיין, איזה בני אדם אתם רוצים להיות. איך אתם רוצים להשפיע על הסביבה שלכם, על הקהילה שלכם? ואז לקום ולעצב את עצמכם, בעצמכם, בידיים שלכם. אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילכם, זאת האחריות שלכם ואני בטוח שתעשו את זה מדהים!

רותם קולר, בשם הורי השכבה

כבר

819

ימים שרן גווילי לא בבית!

2026 לינואר 2

9

)150 "בשבילי-הבית" (