בשבילי הבית - עלון מספר 152

למי שלא מכיר אותי, אני הבת השישית מתוך שבעתנו. הגענו ללוויה של אבא אחרי שלושה שבועות של טיפול אינטנסיבי עם הרבה מתח ודאגה, נסיעות ליליות לבתי חולים, התארגנויות והתרוצצויות. ואני רוצה בהזדמנות הזו של הלוויה, לעצור, לקחת נשימה ולהשכיב את אבא לישון פעם אחרונה כמו שהוא היה משכיב אותנו לישון בילדות, בנדיבות, בסבלנות ובשקט. ולספר מי היה אבא בשבילנו - גבוה, עיניים כחולות ובוהקות וחיוך ביישני, ידיים עמלות על פתיחת רימונים. קילוף פקנים, אפיית עוגות ולחמים ולחמניות, תירסים מהשדה של ראשית הקטיף ואבטיחים חמים מהשדה. הוא היה חקלאי בנשמתו אני זוכרת שהייתי נוסעת איתו לפתוח השקייה בגד"ש, היה מדובר בצינורות אלומיניום וממטרות גבוהות. הוא דאג לגשם שיבוא בזמן כדי להצמיח את החיטה ושלא יבוא מוקדם מידי ויהרוס את הכותנה. אבא היה מודד את הגשם באדיקות עבור השירות המטראולוגי. פעם פעם, גם היה מדליק תנור לעננים שיביאו יותר גשם. אבא זה גם יגור והאחים האהובים שלו רוחלה וחנוך. והכרמל הירוק וטיולים בארץ עם הרבה ידע בהסטוריה, בוטניקה זואולוגיה וארכיאולוגיה. ואף אחד לא יודע יותר טוב ממנו... אבא זה משחק שח וברידג'. הוא לימד את כולנו לשחק ברידג' ובערבי שישי אחרי ארוחת הערב בחד"א, היינו חוזרים לבית של ההורים ומשחקים. ברידג' זה משחקים בזוגות. שושן היתה בת שלוש, אז אני הייתי הקטנה ותמיד הייתי איתו ובזוג מולנו היו יורם ועמית או ערן. השתדלנו לנצח... אבא זה גם קריאת ספרים או פתיחת העיתון דבר או הארץ ווהתעמקות בקריאה תוך הסתתרות מאחורי הדף הגדול של העיתון. . וילדי גן שמטיילים על הדשא ואוכלים 82 ואבא זה גם שמן זית ומסיק. ועבודה במפעל עד גיל פירות מהעצים שלו. האהבה של אבא אלינו התבטאה במעשים ובנדיבות שלו. אז אנחנו נשכיב אותך לישון תסתובב על הצד, תמשוך את השמיכה עד מעל לאזניים וניתן לך נשיקה על הקרחת ותנוח על משכבך בשלום. אני מתארת לעצמי שהיית רוצה לשכב ליד עמית בכפר ורדים או ביגור ליד חנוך וציפי וחגי וההורים שלך אבל כאן כבר מחכים לך חביירים - רוני, חיים, חנן, אריה, שלום ודויד (יעלי) , פספסנו אך במעט את יום ההולדת 90 קשה מאוד לסכם פרק חיים כזה ארוך, כשאתה כמעט בן שלא באמת רצית לחגוג. השנים האחרונות היו מאתגרות ועסקנו בעניני צנרת קוטר, זרימה וסתימות. "שרברבות" אבל אני לא רוצה להתרכז בשנים האחרונות שלך. היית אבא מהנדס, ללא הכשרה מקצועית, תמיד ניסית להנדס את הדברים, שיעבדו הכי טוב שאפשר. מימיך כנער ביגור שקוטף את העגבניות הכי ירוקות, כי היית עיוור צבעים והכי אדומות בעינך היו למעשה אפס ... קצת יותר ירוקות. והמשכת פה בקיבוץ בשלחין ובפלחה כולל ניהול הענף, בסוף תקופה זו כהוקרה ליכולותיך והידע שצברת הפכת למדריך כותנה איזורי, למה שלא יהנו מהידע שלך עוד אנשים. אחרי תקופה זו עברת למפעל, שם יחד עם עמית זכרונו לברכה, הינדסתם מחדש את הייצור טון, לשלוש משמרות שבכל אחת מייצרים 10 במפעל. מעבר ממשמרת אחת ארוכה, בה מייצרים פרידה מאבא,

14

2026 לאפריל 1

יד בניסן תשפ"ו

)152 "בשבילי-הבית" (