בשבילי הבית - עלון מספר 152
לקצה הרחוב. שלושה היינו שרים ״שלח נא את עמי״ ועכשיו נותרתי אחת.
בסמוך לפטירה של אבא הרגשתי שדרך העיניים שלך אני רואה אותו. הכי קרוב ללהרגיש אותו היה דרכך. מקווה שאתה ואבא נפגשתם שם למעלה. כמה שאבא אהב אותך, כך גם אני.
סבא אהוב יש לך מקום שמור בלב שלי. הזכרונות שלי ממך מתוקים חמוצים כמו הפירות שגידלת וכך יהיו לעד.
(הנכדה יובל)
סבא דן שלי,
איש עם מוח חריף, וידיים חכמות לא פחות. כאלה שמפצחות ומקלפות רימונים, פקאנים, שקדים, פומלות (שזה כמו להגיד אני אוהב אותך בשפת הידיים). ידיים מחבקות חיבוק חזק, ידיים שמספרות סיפור על ימים טובים ועל ימים קשים. ידיים שראו הרבה בחיים. סבוש, הזיכרונות שלי ממך לא מלאים במילים, אלא דווקא בריחות, טעמים וכהחלפת מבטים. אני הרגשתי שאתה מספר לי דרך החיוך שלך, בכל פעם שבאת לבקר אותנו ביחד עם סבתא, על כמה אתה שמח שאני חיה קרוב לאדמה, עם עצים מסביבי ולכלוך של עפר מתחת לציפורניים. אני שמחה כל כך שהייתה לך ההזדמנות להכיר את ירדן ואלה. ירדן ישר הבין שיש לו עסק עם איש מיוחד, ושמח לשחק איתך ולתת כיף. אלה עוד קטנטונת, אבל היא פגשה את סבא רבא שלה, שזו מתנה גדולה.
סבא, תודה על הזמן שלנו יחד.
אני אזכור אותך בריח של גשם על האדמה, כשאאסוף את האגוזים שהפקאן הגדול משיר על האדמה, שאקלוף פומלה בשלה לילדיי ושאקטוף רימון ראשון עסיסי מהעץ. אזכור אותך בעוד הרבה רגעים קטנים, רגעים של החיים. חיבוק גדול סבא, אני אוהבת אותך.
(הנכדה -מיכלי)
2026 לאפריל 1
יד בניסן תשפ"ו
)152 "בשבילי-הבית" (
17
Made with FlippingBook Digital Proposal Maker