בשבילי הבית - עלון מספר 73

עבודה, פרט למרכז תרבות בתקופות מסוימות.

עליית הנוער דאגה לחינוך בנים למשפחות שלא עמדו בנטל הוצאות החינוך או חברת נוער מסיבות אחרות לא נקלטו בבתי ספר. הם ארגנו קבוצות שהגיעו לקיבוצים. המימון מטעם עליית הנוער היה חלקי והושלם על ידי עבודת הנערים בקיבוץ.

חדר

מגורי החברים בראשית הקיבוצים היו דירות של חדר אחד ומכאן נקרא בית המשפחה "החדר".

ה"בית" היה בית הילדים. עם השנים גדלו הדירות וכשעברנו ללינה משפחתית הפך "החדר" לבית, והבתים של ילדי בית הספר נעלמו. בתי הילדים עד גיל גן נקראים בשמות שונים כמו גן "זמיר" וכו'.

חדר משפחה

בקיבוץ נהגנו לגור יחד כזוג הרבה לפני החתונה הרשמית, וכך היו מגורי צעירים

ומגורי משפחות. זוג שהחליט שהוא יחד עבר לגור בחדר משפחה.

"טס"

מפעלון למוצרי אומנות - תמונות בטיק על עץ, מגשים עם בטיק, כריות ומוצרי בד

שונים ועוד.

ילד מהעיר שהוריו שלחו אותו להתחנך בקיבוץ. הם שילמו עבורו, לעיתים בסיוע "ילד חוץ" מוסדות הרווחה. ילד חוץ "אומץ" על ידי משפחה בקיבוץ שהיתה משפחתו לכל דבר. כך הצליח הקיבוץ להגדיל את מספר הילדים בבית הספר והילדים זכו בחינוך קיבוצי. (לעיתים במקום פנימייה.) בית בו ילדי בית הספר גרו ולמדו. כיתה כוללת אחראי על תפקודו הכללי של הקיבוץ. מנהל חברתי ואחראי על מרכז המשק והגזבר ובמשותף אחראים על ההתנהלות הכלכלית של הקיבוץ. כיום נקרא יושב ראש הקיבוץ. לצידו מנהל הקהילה, שבאחריותו הפן החברתי והתנהלות הקהילה במקביל לניהול הכלכלי. אחראי על הצד המשקי, ענפי הייצור ומקורות הפרנסה. כיום נקרא מנהל עסקי. מרכז משק למעשה תפקיד המנהל העסקי כולל גם את תפקיד הגזבר שהיה ממונה על כל ההתנהלות הפיננסית של הקיבוץ.

מזכיר

משפחה מקיבוץ ותיק שבאה בהתנדבות לתקופה של שנתיים לקיבוץ צעיר משפחה מגויסת או זעיר, במסגרת עזרה בין קיבוצית.

המתנדבים היו צעירים מכל העולם שבטיוליהם הגיעו לארץ וכאן היה מקובל הסדר "מתנדבים" מיוחד - הם עבדו בקיבוצים ובתמורה קיבלו מגורים, כלכלה, שירותים נוספים וגם דמי כיס. כל קיבוץ ארגן לקבוצות המתנדבים שלו גם טיולים ופעילויות אחרות. צעירים מכל העולם יצרו קשר עם מזכירויות הקיבוצים והופנו לפי הצורך והמקום הפנוי בישובים. במשך השנים נוצרו קשרים רומנטיים בין מתנדבות ומתנדבים לבני הקיבוץ וכך הגיעו אלינו טולה גולן, טל הרציג, בטינה והב, ברברה פלקובסקי ואניקה אביבי ז"ל.

סדרן רכב

לחברים לא היו מכוניות פרטיות. הקיבוץ החזיק מספר כלי רכב שיועדו לנסיעות של

החברים ושל הקיבוץ. אם רצית לנסוע, היית כותב, ב"ספר רכב", בתאריך הנכון, את השעות בהן תצא ותחזור. סדרן הרכב היה יושב כל ערב ומשבץ את המכוניות לפי הבקשות. הסדר דומה היה לגבי נסיעות לסוף שבוע, ככל שנרשמת יותר מוקדם, כך גדלו סיכוייך לקבל את הרכב הנכסף.

19

2019 באוגוסט 2

) א' באב התשע"ט 73( " "בשבילי