בשבילי הבית - עלון מספר 98

. ית ִ ר ְ ב ִ ע ָ שׁוֹן ה ָ לּ ַ ה ל ָ י ְ מ ֶ ד ָ ק ָ א ָ ר בּ ֶ פ ֵ ית ס ֵ ב ְ ים ל ִ ר ְ חוֹז

שמים ילקוט על שכם

כל תלמיד נושא על גבו ילקוט ובו ספרים, מחברות, כלי כתיבה ואוכל. אך בילקוט הראשון המוכר ל, ַ ח ַ נּ ַ ןה ִ יםמ ִ נ ָ ב ֲ יא ֵ ק ֻ לּ ַ הח ָ שּׁ ִ מ ֲ רלוֹח ַ ח ְ ב ִ יּ ַ לנוהיודווקאאבנים, כמסופרעלדודלפנימלחמתובגלית: "ו קוּט" (שמואל א יז, מ). הילקוט, משורש לק"ט, היה כנראה ְ ל ַ יּ ַ ר לוֹ וּב ֶ שׁ ֲ ים א ִ ע ֹ ר ָ י ה ִ ל ְ כ ִ ם בּ ָ ת ֹ ם א ֶ שׂ ָ יּ ַ ו תרמילשל רועיםשבו הם ליקטו אתחפציהם. בימי הבינייםקיבל הילקוטמשמעותמושאלתשל קובץ חיבורים, כגון לקט המדרשים ילקוט שמעוני. מכאן גם 'ילקוט הכזבים' – אוסף סיפורי כזב מהווי הפלמ"ח. ן (צ'ימידן). הצירוף 'שק חפצים' משמש למן המחצית הראשונה של ָ יּוּד ִ ים (קיטבג) וצ ִ צ ָ פ ֲ ק ח ַ תיקי החיילים הם שׂ .) 2013 המאה העשרים, ואילו המילה 'ציודן' חודשה בוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה בשנת תשע"ג ( ם. ָ להנחת התיק על הגב או על הכתף לא נתייחד פועל עצמאי, אך אין כל מניעה לנקוט את הפועל הכללי שׂ ל ֶ ן א ֵ תּ ִ יּ ַ ם ו ִ י ַ ת מ ַ מ ֵ ח ְ ם ו ֶ ח ֶ ח ל ַ קּ ִ יּ ַ ר ו ֶ ק ֹ בּ ַ ם בּ ָ ה ָ ר ְ ב ַ ם א ֵ כּ ְ שׁ ַ יּ ַ שימושים דומים בפועל הזה מצויים כבר במקורות, למשל: "ו ָ ית ִ נ ָ ק ְ לוֹךְ ו ָ נוּ" (מלכים א כ, לא), "ה ֵ אשׁ ֹ ר ְ ים בּ ִ ל ָ ב ֲ ח ַ ינוּ ו ֵ נ ְ ת ָ מ ְ ים בּ ִ קּ ַ א שׂ ָ ה נּ ָ ימ ִ שׂ ָ הּ" (בראשית כא, יד), "נ ָ מ ְ כ ִ ל שׁ ַ ם ע ָ ר שׂ ָ ג ָ ה יךָ" (ירמיהו יג, א). אם מדובר בתיק כבד, אפשר גם לעמוס אותו על הגב או על ֶ נ ְ ת ָ ל מ ַ תּוֹ ע ְ מ ַ שׂ ְ ים ו ִ תּ ְ שׁ ִ זוֹר פּ ֵ ךָ א ְ לּ השכם. • ף ֵ תּ ִ ה ('תלה על כתפו') או בפועל התלמודי כּ ָ ל ָ כאשר שמים את התיק על הכתף, אפשר להשתמש בפועל תּ שמשמעו היסודי 'טען משא על כתף'. שימוש כזה מצאנו אצל מנדלי מוכר ספרים: "ובדרך היה פונה כה וכה .) 1909 ומביט כגנב נזהר לנפשו, מכתף את תרמילו המלא, פעם על כתף זו ופעם על כתף זו" (ספר הקבצנים, יף, אך פועל זה נתייחד לתחום הנשק – הצמדת הרובה אל הכתף ִ תּ ְ כ ִ פועל דומה מן העברית החדשה הוא ה ף 'שק!"). ֵ תּ ְ כ ַ ("ה לאחר ששמים את התיק על הגב, על השכם או על הכתף – פשוט נושאים אותו. שתהיה לכולנו נשיאה טובה! ב – כלי שבקצהו האחד (שנקרא 'כותב') כתבו, ובקצהו ֵ תּ ְ כ ַ נקבעה בהשראת מילה דומה במשנה: מ ַ ע ֵ בּ ְ צ ַ המילה מ האחר (שנקרא 'מוחק') מחקו את הכתוב. למצבע כמה תפקידים – כותבים בו על לוח מחיק, מסמנים בו בגדים וציוד וגם צובעים בו. השורש צב"ע נבחר למילה משום שהצביעה היא השימוש הנפוץ בו, בעיקר בקרב ילדים. .) 2003 אושרה באקדמיה בשנת תשס"ג ( ַ ע ֵ בּ ְ צ ַ המילה מ שׁ (מרקר) ֵ גּ ְ ד ַ מ מדגש הוא כלי כתיבה בעל קצה רחב ספוג בדיו בצבע זוהר ושקוף – להדגשת מילים או קטעים בטקסט. שׁ: אזמל מחודד שמסמנים באמצעותו נקודה במתכת, למשל ֵ גּ ְ ד ַ בעלי מלאכה מכירים כלי אחר הקרוי מ לצורך קדיחה. שׁ המקורי, הוא הדגש הדקדוקי: נקודה בתוך אות המציינת הכפלה או ֵ ג ָ המדגש של בעלי המלאכה קרוב אל הדּ שׁ אל הלשון הכללית במשמעות הבלטה, וכמוהו ֵ ג ָ הגייה "קשה" של אותיות בגדכפ"ת. מן הדקדוק התגלגל הדּ שׁ – המבליט מילה או קטע בטקסט. ֵ גּ ְ ד ַ ה, ומכאן גם מ ָ שׁ ָ גּ ְ ד ַ ישׁ ושם הפעולה ה ִ גּ ְ ד ִ הפועל ה יקוֹן (טיפקס) ִ ח ְ מ מחיקון הוא נוזל מחיקה המיועד להסתיר סימנים לא רצויים, כגון טעויות דפוס. ק (במלעיל, כמו ַ ח ַ ק העשוי גומי ונועד למחוק סימנים שנכתבו בעיפרון. מ ַ ח ַ אמצעי מחיקה ותיק יותר הוא המ ק. ֵ ר) וגם מוֹח ָ ה ָ ק (כמו נ ָ ח ָ ל) – זו צורתה התקנית של המילה. בפי רבים: מ ַ ח ַ נ ק במשמעות הסרת סימני כתב מוכר מלשון חז"ל. ַ ח ָ הפועל מ (טוש, לורד) ַ ע ֵ בּ ְ צ ַ מ מצבע הוא כלי כתיבה שבתוכו חומר ספוג דיו בצבעים שונים.

13

2021 בספטמבר 3

כ"ו באלול תשפ"א

) 98 "בשבילי" (