לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן
נופש מפתיע באיטליה בבוקר ניסינו לברר מה קורה. הבנות דיברו איטלקית והשוטרים הבינו אותנו. מאוחר יותר באו הבנים לשחרר אותנו בעזרת אדם נחמד, נציג אונר”א, מיחידה שפועלת בשיתוף עם האמריקאים לסייע לפליטים מכל העולם. שמו היה אובלדו פסנטה, יליד איטליה, ויכולנו לדבר גם איתו גרמנית ואיטלקית. סיפרתי לו על המלחמה ועל המחנה באוקראינה. הוא חשב בטעות שכולנו היינו שם, ולכן התנהג אלינו ברוך וברחמים כאילו היה הגואל שלנו. באותה עת טרם יצרנו קשר עם השליחים שלנו באיטליה. הוא לקח אותנו במכונית למלון בוונציה לשבוע ימים על חשבון הצלב האדום. היה לנו שם כיף לא נורמלי. קיבלנו חדרים נפרדים מים חמים, ואוכל נפלא. הוא סיפק לנו בגדים ונעליים, וצייד אותנו בתעודות חתומות על ידי הצלב האדום. לכל מי שנשא תעודה כזו היתה זכות לנסוע חינם ברכבות. בכל תחנה של הצלב האדום קיבלנו חבילות מלאות בכל טוב: קופסאות מזון, ממתקים וחלב ממותק. חגגנו פעמיים, כי את המצרכים שלא אכלנו מכרנו. כך חסכנו הרבה כסף. כל זה התרחש בספטמבר .1945 כעבור שבוע אובלדו העביר אותנו לצ’ינה צ’יטה ליד רומא. זו עיר תעשיית הסרטים האיטלקית, שאחרי המלחמה שימשה כמחנה מעבר לפליטים. אלפים מהם באו והלכו. האחראים על המקום חשבו שאנחנו רוצים לנסוע לקנדה. אבל אנחנו ניסינו ליצור קשר עם שליחים שלנו. בינתיים הבנו ששורר שם בלאגן גדול. יצאנו משם וטיילנו באיטליה לאורכה ולרוחבה בנסיעות חינם ברכבת. קיבלנו בכל תחנה צידה מהצלב האדום, והיה לנו כאמור גם די כסף למלון טוב. לאחר שטיילנו שישה חודשים הגענו לסנטה מריה דה-לאוקה בדרום איטליה, בקצה “העקב שבמגף”. שם התארגנו במעין קיבוץ, יחד עם פרטיזנים יהודים מליטא ומרוסיה, שגם הם התכוננו לעלות לפלשתינה, ארץ-ישראל. בני-דודיי ואני למדנו שם עברית ועסקנו בפעילות ספורטיבית. המקום נמצא בין הים היווני והים האדריאטי. לפנות בוקר היינו יוצאים לים. התיידדנו עם דייגים מקומיים, במיוחד עם דייג ששמו פרנקו. הוא הדריך אותנו כיצד לדוג באמצעות דלי שתחתיתו עשויה זכוכית ובתוכו פנס מאיר. הדגים התאספו סביב הדלי ונלכדו ברשת העשויה מחבלים. כל ערב הבערנו מדורה ועשינו קומזיץ. צלינו דגים ותפוחי אדמה בליווי שירה איטלקית ונגינת גיטרות.
29
Made with FlippingBook Annual report