לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

משפחת בעלי , ולו שלושה אחים ושתי אחיות. הוריו, שלמה 1926 משה כהן בעלי נולד בירושלים בשנת מאורמיה, שבאזרבייג’ן. הם השתייכו לעדת 1922 ושרה זיכרונם לברכה, הגיעו ארצה בשנת נאש-דידאן ודיברו ארמית ועברית. לפני שהכרנו משה שירת בפלמ”ח בחטיבת יפתח. הוא נפצע קשה ואושפז בבית החולים בבאר שבע. לאחר ההחלמה הועבר למפקדה בתל-השומר. הוא היה מכונאי מדופלם. לאחר השחרור מצה”ל ניהל מוסך גדול בתל-אביב, והתמחה בטיפול במכוניות מתוצרת סקודה. לא ידעתי כיצד תתייחס אליי משפחתו של בעלי. משה ידע שאני עולה חדשה יחסית. הייתי רק שנתיים וחצי בארץ, ולמזלי דיברתי עברית לא רע. במפגש הראשון קיבלו אותי ברגשות מעורבים, אבל האווירה היתה חמה. המשפחה הגדולה, שמנתה הרבה אחים ואחיות, הרשימה וריגשה אותי. במיוחד שרה אמא של משה, ששמה כשם אימי. היא היתה נבונה, מקסימה וצעירה. אני ממש התאהבתי בה, ובזכותה נקשרתי עוד יותר למשה ולכל המשפחה. חמותי לעתיד הבינה שאני ניצולת שואה שחיה לבד בארץ, וגם בת יחידה המחכה לאימה שתגיע. בינתיים מצאתי אצלם בית חם כי זו היתה משפחה חמה ואוהבת. הם היו נפלאים ביחסם אלי, וקיבלו אותי כמו בת. משה רצה מאוד להפגיש אותי עם משפחתו לרגל חתונת אחיו הגדול, שהתקיימה בחודש . המצב הכלכלי בארץ היה אז בשפל המדרגה. זו היתה תקופת הצנע. 1949 ספטמבר בשנת מזון, מצרכים ואפילו בדים נקנו בקיצוב לפי פנקסי נקודות. אימו שרה לקחה אותי לקניות בתל-אביב, בחנות המפעל משי-זקס. כנהוג באותה תקופה, היא הזמינה הביתה תופרת. זו תפרה לבנותיה, לי ולכלה החדשה שמלות יפהפיות. לי קנתה ארנק קטן מזמש שחור ונעליים שחורות מתאימות, וציידה אותי מכף רגל עד ראש. היא העדיפה שאלון אצלם, בצריף הקטן על הגבעה ברחוב לוינסקי בתל אביב, למרות שהייתי זכאית לאחר שחרורי מצה”ל ללון בבית החלוצות ביפו. , קרוב לפינת רחוב לבנדה, בשטח שעליו הוקמה 128 משפחת בעלי התגוררה ברחוב לוינסקי מאוחר יותר התחנה המרכזית החדשה. כל המשפחות שגרו באותו רחוב הכירו זו את זו והיתה אחדות וקרבה בין המשפחות. בית הכנסת השכונתי שימש את העדה הנאש-דידנית. זו היתה קהילה מאוחדת של אנשים שעוזרים איש לרעהו. הרחוב עבר בין שתי גבעות כורכר ועליהן צריפים בנויים בצפיפות, וסביב כל צריף גינה מטופחת. בצמוד למשפחתו של משה גר יאיר, בנה של הדסה גיסתה של חמתי, עם אשתו והילדים. על הגבעה שמעבר לכביש גרו הדוד משיח, אח של חמי, עם אשתו מזל (מסום) וחמשת ילדיהם. החצר של חמותי היתה גדולה ומרוצפת באריחים יפים. היה נוח להציף אותה במים מצינור כדי לנקותה, או כדי לצנן את 54