לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן

לשוב ולהנות מהחיים שנים לאחר שהתחלתי לעבוד יצאתי לחופשה 13 . החלה תקופה חדשה בחיי 1980 בשנת קצרה. הצטברו לזכותי ימי חופשה רבים. החלטתי סוף סוף לנוח קצת, למרות שנהניתי בעבודה ובבית נהיה קל יותר. הבנים גדלו. אמא עברה כמה ניתוחים והחלימה משבר באגן בבית-לווינשטיין ברעננה. כתמיד הצליחה לעמוד מחדש על הרגליים. בחודש אב נרשמתי באמצעות ההסתדרות לשבוע נופש במעונות של האוניברסיטה העברית בגבעת-רם בירושלים. את המנזה באוניברסיטה ניהלו אז ידידים טובים שלי, ששירתו איתי ועם בעלי בצבא, ועד היום הם חברים טובים. הם עודדו אותי לצאת להינפש. החופשה הזו זכורה לי במיוחד. עד אז הייתי מעשנת כבדה. לא ידעתי שהקיוסקים בשטח האוניברסיטה סגורים בתקופת הפגרה. כך מחוסר ברירה הפסקתי לעשן. זה היה מצוין עבורי, הן לחיסכון בהוצאות הכספיות והן לבריאות. בחופשתי הבאה החלטתי לנסוע לבקר בני-דודים ילידי ארצות הברית. נסעתי לסן-דייגו בקליפורניה, לבקר את נעמי וג’רי, בנו של הדוד ליאון (אח של אמי). ליאון ואשתו דינה היגרו . שם נולד בנם ג’רי, שהיה רופא והיום הוא פנסיונר. לג’רי 1924 מרומניה לאמריקה בשנת ילדים: שני בנים, מרק ושאול, ושתי בנות, דבורה ושרי. היום ארבעתם 4 ואשתו נעמי נולדו נשואים. נסעתי לחודש וחצי כי הוזמנתי לבקר גם אצל ידידים ישראלים ש’ירדו’ לארה”ב והתגוררו בלוס-אנג’לס. בני המשפחה שלי קיבלו אותי יפה מאד. באותה תקופה טרם דיברתי אנגלית ברמה טובה, אבל למזלי הם דיברו אידיש, וגם ספרדית. ג’רי ונעמי לקחו אותי לבקר במקומות רבים ויפים: לגן-חיות ענק, לאופרה המפורסמת אאידה ולבילוי במסעדה סינית. בשבילי הכל היה חדש, והם השתדלו מאד להנעים לי את החופש. גם הילדים שלהם באו, היה שמח, וטיילנו יחד המון. לאחר שבועיים יפים נסעתי ללוס אנג’לס למשפחת ליטמנוביץ’, ניצולי שואה. בנם משה למד עם בני בבית הספר ושניהם שירתו יחד בחיל-האוויר. בני המשיך לשרת בצבא-קבע, ומשה נסע עם משפחתו לארה”ב. אנחנו בקשר טוב עד היום ומשוחחים בטלפון מדי פעם. התארחתי אצל משפחה יהודית אמריקאית נוספת, משפחת קפלן, למשך שלושה שבועות. הם , כשעזרתי להם 1979 היו לי יותר ממשפחה. התיידדתי איתם במסגרת עבודתי בטאבו בשנת לאתר את הנכס שהוריהם קנו בארץ. עשיתי זאת באותה נכונות וטבעיות שבה עזרתי להמון אנשים. כולם השיבו לי יחס של כבוד ושלחו לי מכתבי תודה והערכה רבים על עבודתי. איזידור וסילביה קפלן הזמינו אותי אליהם בהזדמנות זו של נסיעתי לארה”ב. איזי אדם מלא מרץ . אשתו סילבי התייחסה אלי ודאגה לי כאילו הייתי אחותה הצעירה. היא 80- בסביבות גיל ה ארחה אותי ברצון ולקחה אותי לכל המקומות המעניינים והתיירותיים, כמו דיסנילנד ועוד. למזכרת היא כתבה לי יומן בשפה האנגלית על כל הדברים שעשינו בכל יום, באיזה מקומות 96