האגודה למלחמה בסרטן - ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה - גיליון 20 אוקטובר 2014

ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה במה

טיפול קרינתי משלים בממאירות השד - הסטנדרט הטיפולי העדכני ד"ר מירב עקיבא-בן דוד מנהלת תחום הקרינה לשד, מרכז רפואי ע"ש שיבא תל השומר, רמת גן

מבוא קרינה משלימה לשד מהווה גורם משמעותי בתהליך הריפוי בקרב נשים שחלו בסרטן השד. על פי נתונים סטטיסטיים, מתן הקרינה מפחית את הסיכון לחזרת המחלה - בין אם מדובר במחלה מקומית או במחלה מרוחקת - ואף מפחית את התמותה מסרטן שד. בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים רבים החלים בתחום הקרינה לשד, ביניהם עדכון מרבית המאיצים הקוויים בארץ, שינויים בפרוטוקולים הקרינתיים ובמשך זמן מתן הקרינה, חידושים לגבי שדות הקרינה וכן פרסום מחקרים המתייחסים לצורך בקרינה לבלוטות לימפה IMNs Internal( בשרשרת האינטרנל-ממרית . )Mammary Node תהליך מתן הקרינה ותכנונו מתחיל בביצוע במטרה לראות את )CT בדיקת סי.טי ( האנטומיה של המטופלת, את האיברים השונים ומיקומם כמו הלב, הריאות וכו' בהתאמה לשד המטופל. לכל מטופלת מתוכננת תכנית קרינה אישית, המותאמת למחלתה, לממדי גופה ולמצבה הכללי. הטיפול הקרינתי בחדר הטיפולים קצר ונמשך מספר דקות בלבד. במהלך הקרינה המטופלת אינה חשה בדבר. לאחר הטיפול היא יכולה לנהוג ברכב, ולחזור לשגרת חייה. היא אינה מעבירה קרינה לסובבים אותה, ויכולה לשהות במחיצת מבוגרים וילדים קטנים. קרינה לשד ניתנת מדי יום, למספר שבועות. תופעות הלוואי הנפוצות לאחר קרינה הינן עייפות ואודם על פני שדות הטיפול. הודות להתקדמות המדע, ניתן כיום לרפא את מרבית הנשים שלקו בסרטן השד. מסיבה זו נדרשת התייחסות מיוחדת לתופעות הלוואי

לטווח ארוך, הנגרמות ממתן הקרינה ועלולות לפגוע באיברים חיוניים ביניהם הלב. בשיטות הקרינה הנהוגות כיום, הלב נחסם משדה הקרינה ואינו מקבל קרינה ישירה במהלך הטיפול. משום כך, הסיכון ללקות במחלת ) כתוצאה מהקרינה CHF לב (כלילית או נמוך ביותר. לעיתים, יש לנקוט בטכניקות מתקדמות כדי להגן על הלב (פירוט בהמשך בפרק: "קרינה לשד שמאל"). במאמר שלהלן אדון במספר נושאים, ביניהם קרינה משלימה בממאירות פולשנית לאחר ניתוח משמר שד, קרינה לשד שמאל, קרינה חלקית לשד וקרינה לאחר שחזורי שד. קרינה לאחר ניתוח משמר שד מתן קרינה משלימה לטיפול בסרטן שד )Local - Locally Advanced מקומי – אזורי ( מפחית את שיעורי החזרה המקומית ומשפר את הישרדות החולה. המטופלות מופנות לאחד ממרכזי הקרינה במכונים האונקולוגיים בארץ ומקבלות (בדרך כלל) פרוטוקול קרינה הנמשך 6-7 שבועות. בשנים האחרונות פורסמו מחקרים נרחבים המשווים פרוטוקול טיפולי ארוך של חמישה שבועות, מול פרוטוקול טיפולי מקוצר של שלושה שבועות אצל נשים עם ממאירות שד בשלב מוקדם. מחקרים אלה נערכו בקנדה ובאנגליה, ובמהלכם נערך מעקב אחר המטופלות במשך עשר שנים. המחקרים מראים שאין הבדל באחוזי החזרה המקומית של המחלה בהשוואה בין שתי צורות הטיפול. במעקב שנמשך עשר שנים בקרב כ-004,4 נשים, אחוזי החזרה המקומית אחרי קרינה היו בודדים, ונעו בטווח שבין

%3.4 ל-%8.8 בלבד. תוצאה זו הייתה נכונה לגידולים בכל סטטוס הורמונלי, בכל . יתרה מזאת, )Grade( הגילאים ולכל דרגה נמצא כי אין הבדל בתוצאה הקוסמטית בין השיטות לאורך זמן [1]. שיטת הטיפול הקצר נהוגה במספר מכונים בארץ וניתנת כאשר מדובר בקרינה לשד אחד בלבד, ללא מתן קרינה לאזורי הניקוז הלימפטי: סופרה-קלוויקולר ואקסילה. נראה כי לאור השיפור בשיטות הקרינה והחישוב התלת מימדי, מתן קרינה מקוצרת אינו גורם לתופעות לוואי אקוטיות קשות יותר מאלו הנגרמות על ידי הפרוטוקול הרגיל, ונשמרת צורת השד כפי שנצפה לאחר מעקב ארוך של עשר שנים. לנשים המקבלות לשיטה זו מספר יתרונות: טיפול מקוצר, נחסכים לפחות שבועיים של טיפול קרינתי הכרוכים בהגעה יומית לבית חולים, כמו גם שיפור משמעותי באיכות חייהן, עם שמירה על תוצאות אונקולוגיות מעולות. רבים מבתי החולים בארץ עברו לטיפול בשיטה מקוצרת לפיה מקבלת המטופלת 51 או 61 פרקציות קרינה לכל השד בגידולים ממוקמים, שאינם כוללים טיפול קרינתי לאזורי הניקוז הלימפטי. מתן פרקציות גבוהות 76.2 בכל Gy (כמו בטיפול הקרינתי המקוצר - פרקציה) לאזורי האקסילה והסופר-קלוויקולה כוללים גם מתן קרינה לכלי דם גדולים כמו עורק הסובקלביאן והקרוטיס. במצבים אלה מתעורר החשש ממתן קרינה במנות גבוהות לכלי דם חשובים, לאור המידע שהתקבל ממעקב ארוך טווח על מטופלים שקבלו קרינה למחלת הודג'קין (לאזורים צוואריים לדוגמה) עם פגיעה באדוונטיציה לאורך שנים.

132