האגודה למלחמה בסרטן - ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה - גיליון 20 אוקטובר 2014

ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה במה

ההיסטוריה של הטיפול האונקולוגי בסרטן השד מימי קדם ד”ר פרידה ברק מנהלת המכון האונקולוגי, המרכז הרפואי ע”ש ברזילי, אשקלון

מבוא סרטן השד מוכר למין האנושי כבר מימי קדם, והוא הוזכר כמעט בכל תקופה בהיסטוריה המתועדת. בניגוד לסוגי סרטן אחרים, פנימיים, סרטן השד היא מחלה חיצונית וגלויה יותר, כאשר הסימפטום העיקרי שלה (בשלבים המתקדמים של המחלה) הוא גוש בשד. לאורך ההיסטוריה, בולטים שני סוגי טיפול שהתפתחו עם השנים: הטיפול הכירורגי, שעבר שינויים אבולוציוניים רבים, והמצאת הכימותרפיה כגורם מסייע להליך הניתוחי. בעבר, הגיעו נשים רבות לרופאים בשלבים שונים של התפתחות מחלת הסרטן, החל מהשלב המוקדם וכלה בשלב המתקדם, ומסיבה זו תועדה ההיסטוריה של המחלה מתחילתה ועד סופה. בתקופות עתיקות, כמו למשל בתקופת הנצרות העתיקה, בעיות בשד היו בגדר טאבו, והנושא כולו עורר מבוכה, ולכן אבחון המחלה היה נדיר יחסית, כמו גם אזכורה בספרות הרפואית (בכתבי העת). בשלושים השנים האחרונות חל מהפך בתחום השיח על המחלה: הדיון אודות סרטן השד הוא דיון גלוי ופתוח, ונשים רבות שחלו, מעורבות כיום בהחלטות הטיפוליות של מחלתן. הסרט הוורוד שהפך לסמלה של המחלה, והומצא בשנות ה-09 של המאה הקודמת, מהווה, יותר מכל, את הסימן למהפכה זו. מצרים ויוון העתיקות סרטן השד תועד לראשונה לפני למעלה מ-005,3 שנה, במצרים ויוון העתיקה.

סרטן השד במאות ה-71 וה-81 במאה ה-71 התיאוריות של גלן אודות סרטן השד היו מקובלות למדי, אולם היו רופאים שחלקו על התיאוריות הללו, רופא צרפתי פרנסואה דה לה בואי סילויוס החל לבחון, )Francois de la Boe Sylvius( בשנת 0861, את התיאוריה ההומורלית של גלן: הוא שיער שסרטן הינו תוצר של תהליך כימי המתרחש בגוף אשר גורם לשינוי בחומציות של הלימפה. גם הרופא הפריזאי Claude Deshais( הנודע קלוד דשיאס גנדרון היה בין אלה שהתנגדו לתיאוריה )Gendron הסיסטמית של גלן. בשנת 3171 פיתח החוקר ברנרדינו ראמאזיני תיאוריה, לפיה )Bernardino Ramazzini( קיים קשר בין סרטן השד לבין היעדר פעילות מינית, כמו למשל בקרב נזירות. ראמאזיני טען, כי ללא פעילות מינית סדירה, איברי הרבייה, כולל השדיים, עלולים להירקב, ולכן המחלה עלולה להתפתח. מנגד, חוקר אחר מפרוסיה סבר כי ,)Friedrich Hoffman( פרידריך הופמן פעילות מינית מוגברת, עלולה לגרום לחסימה של דרכי הלימפה, וכתוצאה מכך להתפתחות של מחלת הסרטן. נוסף למתואר לעיל, לאורך ההיסטוריה פותחו תאוריות שונות בנוגע לגורמים לסרטן השד: החל משתיית חלב חמוץ וקרוש, דרך מוגלה ודלקות בשדיים, דיכאון נפשי ואפילו אורח חיים מסויים עלול לגרום למחלה. כך למשל החוקר לורנס הייסטר גילה כבר אז כי נשים )Lorenz Heister( עקרות חשופות יותר לסרטן שד.

פפירוסים עתיקים שהיו בשימוש במצרים, Edwin( התגלו על ידי החוקרים אדווין סמית’ ובהם ,)George Ebers( וג’ורג’ אברס )Smith תיאור מדויק אודות המחלה, המתייחס לגידולים גבשושיים בשדיים, לצד טענה כי המחלה אינה ניתנת לריפוי. בשנת 064 לפנה”ס תיאר אבי הרפואה , את )Hippocrates( המערבית, היפוקרטס . )Humoral( סרטן השד כמחלה הומורלית הוא חילק את הגוף ל-4 ליחות: ליחה לבנה, ליחה דמית, מרה צהובה ומרה שחורה. היפוקרטס שייך את סרטן השד למרה שחורה, בשל העובדה כי הגידול בשלביו המתקדמים הופך לגושים שחורים מהם מופרש נוזל שחור ודם קרוש. היפוקרטס , עקרב ביוונית, זאת Karkinos כינה זאת מכיוון שהגידול המתקדם שולח זרועות ומראהו דומה לסרטן. , חוקר Galen( בשנת 002 לספירה, הציע גלן ממוצא יווני), תיאור דומה לסרטן, אולם, להבדיל מהיפוקרטס, הוא קבע כי קיים שוני בין הגידולים, המתבטא בכך שחלק מהגידולים מסוכנים יותר מגידולים אחרים. גלן הציע לטפל במחלה באמצעות תרופות שהיו אז בשימוש ,דוגמת אופיום, שמן קיקיון (שמן קיק), ליקוריץ, גופרית ומשחות אחרות. בתקופתו של גלן, סרטן השד היה לרוב מחלה מפושטת ולכן טיפול באמצעות ניתוח, לא היווה אפשרות ריאלית ואף לא הוצע לחולות. במאות ה-71 וה-81 האמינו רופאים רבים (בהתבססם על התיאוריה של גלן) כי לא ניתן לטפל במחלה על ידי ניתוח.

84