סרטן זה לא חיה - סיפור על אמא שחלתה בסרטן שד

V א חֲרֵי ש ְׁבוּעַיִם, אִמ ָּא הִסְבִּירָה ש ֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְהַתְחִיל "טִיפּוּלִים". קוֹרְאִים לָזֶה "כִּימוֹתֶרַפְּיָּה". "מַה זֶה טִיפּוּלִים?" ש ָׁאַלְת ִּי. אִמ ָּא הִסְבִּירָה ש ֶׁהָרוֹפְאִים יִת ְּנו לָה ת ְּרוּפוֹת מְאֹד חֲזָקוֹת, שֶיִילַחְמו בְּמַחֲלַת הַס ַּרְטָן. הַת ְּרוּפוֹת הָאֵלֶּה יַש ְׁמִידו אֶת הַמ ַּחֲלָה הָרָעָה אֲבָל בִּגְלַל ש ֶׁהֵן כָּל-כָּך חֲזָקוֹת, הֵן גַּם יִפְגְּעו בַּחֲלָק ִים בְּרִיאִים ש ֶׁל הַגּוּף וְלָכֵן אִמ ָּא ת ִּהְיֶה מְאֹד חַלָּש ָּׁה. "מַה, יִהְיֶה לָך פֶּצַע בְּיַד?" ש ָׁאַלְת ִּי. "לֹא" אַבָּא הִסְבִּיר, "אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶתִכְאַב לְאִמ ָּא הַבֶּטֶן, אוּלַי הִיא תָק ִיא וְגַם יִנְשְרו לָה הַש ְּׂעָרוֹת". "אֲנִי לֹא רוֹצֶה ש ְׁלְאִמ ָּא ת ִּהְיֶה ק ָרַחַת. כָּל הַיְלָדִים בְּגַן יִצְחֲקו עָלַיי". אִמ ָּא לִטְפָה אֶת הַש ֵּׂעָר ש ֶׁלִּי וְאָמְרָה "אַל ת ִּדְאַג, אֲנִי אָש ִׂים כּוֹבַע או מִטְפַּחַת עַל ֹהָראש וּבַס ּוֹף יִצְמְחו לִי בַּחֲזָרָה כָּל הַש ְּׂעָרוֹת".

V