סרטן זה לא חיה - סיפור על אמא שחלתה בסרטן שד

V

א חֲרֵי כַּמ ָּה יָמִים, אִמ ָּא וְאַבָּא אָמְרו ש ֶׁהֵם רוֹצִים לְסַפֵּר לָנו מַש ֶּׁהוּ. הֵם הִסְת ַּכְּלו אֶחָד ה וּלְפִי הַפַּרְצוּפִים ש ֶׁלָּהֶם רָאִיתִי ִ עַל הַש ְׁנ ש ֶׁהֵם ק ְצָת דּוֹאֲגִים. אַבָּא אָמַר ש ְׁאִמ ָּא חוֹלָה בְּמַחֲלַת ן. לְמַחְלָה ש ֶׁלָּה קוֹרְאִים סַרְטַן ש ַׁד. "אֲנִי הַס ַּר ְט רָאִיתִי פַּעַם סַרְטָן בַּחוֹף ש ֶׁל סִינַי!" אָמַרְת ִּי, "זֹאת חַיָּה ש ֶׁזוֹחֶלֶת עַל הַחוֹל". "נָכוֹן", אָמְרָה אִמ ָּא, "יֵש ן זֶה גַּם ש ֵׁם ש ֵׁל מַחֲלָה סַרְטָן ש ֶׁהוּא חַיָּה אֲבָל סַרְט - הַמ ַּחֲלָה ש ֶׁל אִמ ָּא".

V