זה היה בכפר קטן / דוד יאיר

זה היה בכפר קטן

( ממש רחוק מכאן )

: כתב דוד יאיר

יצא לאר בהוצאת כרמלים

א" תשע

האתר לספרות והוצאה לאור

http://carmelim.net/

© כל הזכויות שמורות למחבר דוד יאיר

עריכה ואיורים כרמלה לכיש

carmelal1green@gmail.com

המרה דיגיטלית לרשת יוסי קווטינסקי

yoqva@inter.net.il

היה היה כפר קטן ויפה , אשר נראה כאילו הוא שתול בלב היער .

' מרי וג קחים ִ קו היו ילדים נחמדים ופ . הם נשמעו הן להורים והן

אנשי הכפר התפרנסו מחטיבת עצים , ומחקלאות במקום .

למורים שלהם בבית הספר .

בכפר הזה חייתה משפחה , אשר ביתה היה בסוף הכפר , ליד עציו

יחד עם זאת , הם היו סקרניים לגלות דברים חדשים , ובעיקר

העבותים של היער .

להכיר מקומות חדשים . הם שמעו על בית שומם , הנמצא בקצה

להורים , סמי ואולגה היו שני ילדים . הבת הגדולה מרי , בת תשע ,

, היער וידעו שהוא נקרא " הארמון ." מדי פע ם ביקשו מהוריהם

מלאו זה עתה שבע שנים .

ואלו לבן ג '

קו

לטייל שם , אלא שהדבר היה כרוך בחציית היער , וידוע היה

בכפר ביער אורבות סכנות . דיברו על בעלי החיים התוקפניים

.שבו

הוריהם השיבו להם , בדרך כלל " : אל תעזו להיכנס למעבה היער ,

הדבר מסוכן מאוד "! לפעמים אמרו להם , כי אולי , במהלך הזמן ,

יגיעו אתם לשם בי מי החופשה .

יום אחד , כשהילדים חזרו מבית הספר , הגיעו לאוזניהם דיבורים

של אנשים שונים , ומתוך הדברים האלה הבינו הילדים כי קרה

משהו בבית אשר מאחורי היער . הם לא שמעו היטב את דברי

האנשים , וניגשו קרוב יותר אליהם . אחד מהאנשים הללו הבחין

ישב אל מול האח בחדר המגורים , שקוע במחשבות , ונראה היה

, שלהם ומייד הושלך הס במקום . הילדים

, בילדים הצביע לכיוון

בעליל שהו א עייף מאוד .

המבוגרים .

נדהמו , אך לא ויתרו . הם החליטו " על" לעבוד

הוא היה מנהל העבודה , וכריתת העצים הייתה עבודה קשה . הוא

אמרה מרי ," נסתתר , ונקשיב להם ". היא משכה את

" " ,קו 'ג, בוא

סייע לפועלים ,

אחיה אל מאחורי הבית , והם שמו אוזניהם כאפרכסת , אך לשווא .

שנשאו

את העצים על גבם , להביא את בולי העץ אל הנהר שזרם במקום ,

לא שמעו אף לא מילה . סקרנתם התגברה ביתר שאת , לגבי הבית

כדי שיגיעו משם אל נקודת האיסוף .

שמא חורי היער .

אמא אולגה ישבה לידו , עסוקה בסריגת סוודרים לילדיה .

אחר הצוהריים היו הילדים בבית . אכלו ושבעו , וישבו להכין את

ניגש אל הכורסא הנוחה שבה היה אביו שקוע , ועמד לידו .

קו 'ג

הם חשבו על הבית שמאחורי

, לצייר , אבל . לשחק

שיעורי הבית ,

רצית משהו ? " שאל האב קירב אותו אליו , והושיב

" , קו 'ג, כן

. היער

אותו על ברכיו .

התעורר ויכוח שקט בין הילדים , על הצורך לשאול שוב את

'ג קו היה מבולבל לחלוטין , אך התעשת מהר .

הוריהם על הבית שמאחורי היער . מן הלחשושים ששמעו מן

רציתי שתספר לנו על הבית שנמצא מאחורי היער ,

" . אבא , כן , כן

האנשים שפגשו בדרכם הביתה , הבינו הילדים שמשהו קרה שם .

האם גרים בו אנשים מיוחדים ?"

היו אלה ימים קרים , כמו רוב ימות השנה בכפר הזה , האש בערה

אבא סמי לא ציפה לבקשה כזאת מפי בנו . הוא חכך בדעתו , אך

, באח הפיצה אור וחיממה את ביתה של המשפחה , המסודר והנקי

' ענה לג קו תוך כדי חיבוק , וכשהוא נושא מבטו גם אל מרי :

להפליא , אשר היה עשוי עץ , גם הרצפה וגם הכתלים . אבא סמי

אך על המקום נפלה קללה , כנראה . במשך הזמן נהרגו רבים

" בפעם אחרת , ילדים , בפעם אחרת "! הוא הוריד את ג ' קו מעל

מדייריו בנסיבות מסתוריות , אשר עד עצם היום הזה אין אנחנו

. ברכיו

יודעים מהן , ואיך קרו הדברים . לבסוף , נטשה המשפחה את

אבל אמא אולגה החליטה לספר לילדים . היא הניחה את הסריגה

, הבית

על השולחן הנמוך , שולחן העץ החזק והיפה . היא התיישבה על

ועברה להתגורר הרחק מכאן . הבית נותר בשממונו . חלק גדול

, השטיח עם הילדים , פתחה ואמרה , בעוד היא מזהירה אותם

, בעצם בעלי חיים גדולים

ממנו התמוטט , ומה שנותר הוא ,

בתנועת אצבעה :

ומסוכנים , נחשים , זאבים , שועלים וכ פי הנראה גם דובים

גדולים , ותוקפניים מאוד . אלה נכנסים , לפעמים , אל תחומי

וזאת בתנאי

, " הארמון

" אספר לכם , ילדים , על הבית הנקרא "

היערות שלנו , וטורפים אנשים . המשמר שלנו התארגן למטרת

: אחד אל תעזו להתקרב לשם , אף לא פעם "!

המלחמה בטורפים . אל חמרות השמירה טרפו חיות הפרא אנשים

הילדים נענעו בראשיהם לחיוב , ופניהם קרנו משמחה . תמיד רצו

. בסביבה

לדעת מהו הבית הזה , ומי מתגורר בו .

גם מקרב עוברי אורח , אשר חצו את היער , נטרפו אנשים על ידי

" הבית הזה הוא בית גדול הנראה כארמון . יש בו הרבה חדרים

, הדובים והדבר אי רע לא מזמן . אם נחסל את הדובים הענקיים

גדולים ומיוחדים . אומרים , כי בזמן העתיק היה בא המלך

תקטן הסכנה ".

להתארח בארמון לתקופה מסוימת . משפחה ענפה ועשירה מאוד

השתלטה על הבית , על כל היער ועל האדמות אשר סביבו .

" את יודעת , יקירתי , " התערב האב סמי בשיחה ," שאסור לנו

לחסל את הדובים , ובכלל את החיות , כי הרשויות והחוק

אוסרים על כך ".

" , תודה אמא ואבא , על שסיפרתם לנו אל הסכנה הנשקפת

חיבק את אמו , והוסיף " : אנחנו

, קו ' אמר ג

ביער שבמקום הזה , "

לא נתקרב לשם "!

לעומת ג ' , קו גילתה מרי אדישות לסיפור , והודתה להורים

בשלוות נפש .

האם עורר הסיפור פחד בלב הילדים ?

האמר . האם , אולגה

, עתה עליכם לשכב לישון , כבר מאוחר , "

"

היא הובילה אותם לחדר הרחצה , והם התרחצו , לבשו פיג ' מות

וצחצחו את שיניהם , בטרם יעלו על יצועם .

האם כיבתה את האורות .

בירכה אותם , והם השיבו לה בקול רם :

" לילה טוב , " , לדים י

" לילה טוב , !" אמא

, אביהם נישק אותם , ואמר :

אחר כך ניגש אליהם סמי ,

טענותיו של ג ' קו לא הועילו , ניסיונות השכנוע שלו עלו בתוהו .

" ליל מנוחה , ילדים , ואל תחלמו על חיות טרף מפחיד !" ות

הוא נכנע למרי , ולבסוף ניאות לצאת עם אחותו הגדולה ממנו

נרדם לאלתר , אך מרי הרהרה במה ששמעה , ולמרות הפחד

קו 'ג

להרפתקה הזאת . היא הצליחה , בפקחותה , לעורר את משיכתו

שהתעורר בה בגלל אותן חיות טרף – שקלה בדעתה האם להפר

' של ג קו להרפתקאות .

את הבטחתה לאמה , בכך שתגיע אל היער .

על פי תוכניתה של מרי , הם היו אמורים להיראות כמי שהולכים

היא השתוקקה מאוד לראות הן את הבית , והן את החיות , אשר

אל בית הספר , להתרחק קמעה מהבית , ואז לסוב על עקבותיהם ,

הסתופפו תחת גגו הרעוע של מה שהיה פעם ארמון .

, משם ימשיכו אל הארמון אשר

. תוכו

ללכת אל היער ולהיבלע ב

לפני שנרדמה , תכננה מרי בראשה תוכנית : איך תגיע אל המקום .

נפשם כמהה לראותו .

בלילה שלאחר מכן ניסתה מרי לשכנע את ג ' , קו אחיה הצעיר

הילדים הכינו לעצמם הרבה כריכים , באותו בוקר .

, ממנה שייצא יחד אתה אל אותו ארמון . היא דיברה על לבו ,

שאלה אותם האם

" מדוע אתם מכינים כריכים כה רבים ? "

והזכירה את העובדה כי אכן היה זה ארמון בעבר .

בפליאה . היא שמה לב שהם לא נוהגים בעניין זה כתמול שלשום .

' טען ג קו כנגדה , וניסה להסביר

" , אבל אמא אמרה שזה מסוכן "!

" בזמן האחרון אנחנו נשארים רעבים עד אחרי הצוהריים , לכן

לה את סירובו .

אנחנו מכינים יותר כריכים , " השיבה מרי לאמה , כשהיא משפילה

אתה פשוט פוחד לבוא , בכלל אתה פחדן "! הטיחה

" , קו 'ג, אוי

את מבטה .

מרי באחיה .

, תביני הרי הבטחנו לאמא שלא נלך . לא כדאי לנו ללכת

" , אבל

אמר הילד .

, לשם זה באמת לא כדאי , !" מרי

מאות מטרים ביער , והעצים נראו להם גבוהים מאוד . הם שמעו

, בסתר תחבה מרי אל תיק בית הספר כריכים , במקום ספרים

קולות רב ים של כל מיני עופות , השוכנים בצמרות העצים . אט

ומחברות .

אט החלו להתייאש . הדרך הייתה קשה וסבוכה , ואף מפחידה .

הילדים יצאו שמחים ועליזים , כאילו הם יוצאים למבצע גדול .

הם ראו קופים מקפצים מעץ לעץ , שמעו קולות ונהמות של חיות

על דעתה של האם לא עלה כלל ששמחת הילדים איננה זו

. שונות הם הלכו והלכו אל תוך היער , והדרך כאילו לא רצתה

הרגילה של כל יום ו , יום וכי יש לה סיבה נסתרת . היא ליוותה

להגיע אל מחוז חפצם : הבית שהיה ארמון . הוא לא נראה כלל

אותם במבטה , עד אשר נעלמו מעיניה . היא שבה לעיסוקיה בבית ,

. באופק

בטוחה שהילדים הולכים לבית הספר , ואין להם כל מחשבות או

כאשר התעייפו , ישבו לסעוד את לבם ולשתות . השעה הייתה

תוכניות אחרות .

מאוחרת , ולמעשה הם היו צריכים לעשות כבר את דרכם מבית

הילדים חשבו אחרת .

הספר הביתה .

' שאל ג קו בדאגה את

" , מרי מה יקרה אם לא נשוב בזמן ? "

, שתו ונחו החליטו להמשיך אל תוך היער .

אחרי שאכלו ,

. אחותו

אני עייף , תש כוחי ".

" אולי נשוב הביתה ? " " , קו ' שאל ג

" אל תדאג , נגיע בז , מן הארמון די קרוב , והיער לא גדול כל כך ,

" מה אתה מבלבל במוח , זה עתה אכלנו ונחנו . יהיה לך כוח

ואם נאחר מעט נאמר לאמא ששיחקנו עם החברים ".

, לצעוד אתה פשוט מפחד , " אמרה לו אחותו .

אחרי שהלכו עשרות אחדות של מטרים , חלפו על פני בתים

קו בקול חלש ," אני מפחד ".

" ' אמר ג " , נכון

ובקתות , הם נכנסו אל תוך היער . הן עשו עוד כברת דרך של

כמה

" תהיה אמיץ כמוני , אני לא פוחדת משום דבר . מה יש לפחד ?

החיות ביער בורחות מאתנו "! הוסיפה בקול ברור .

עוד הם מדברים , ולפתע חלף לידם נחש ענק . לרגע השתתקו ,

רג ליהם רועדות מפחד . כל מה שיכלו לעשות היה להביט בנחש

הגדול בחרדה . הוא זחל ליד רגליהם , והסתלק לו , כאילו לעג

. להם ברגע שהתרחק הנחש כאילו ניעורו הילדים מחלום בלהות .

מרי אחזה בידו של ג ' , קו ורצה לכיוון הארמון . 'ג קו ניסה לעצור

. בעדה

, בואי נחזור הביתה , !" מרי

"

, שטויות אנחנו קרובים לארמון "! קראה לעומתו .

" , בעזו

השמש אספה את קרניה האחרונות מבין העצים העבותים

והגבוהים של היער , ונעלמה כליל ...

הסתכלי לשם "!

, הביטי ! מרי , הביטי

"

החושך החל משתלט לאיטו מסביב .

הראה באצבעו הקטנה על בית גדול הנמצא רחוק באופק , אל

קו 'ג

ובעוד הם הולכים בשעת בין ערביים – הגיעו אל מחוץ ליער .

מול השמש השוקעת .

" הבית נראה יותר גדול מכל הכפר שלנו "!

, לפתע שמעו נהמה חזקה , שבאה ממרחק קטן . הם נותרו קפואים

הילדים היו אחוזי התרגשות , כאילו מצאו אוצר גדול . הם התחילו

במקומותיהם , מחובקים .

לרוץ אל היעד , בשארית כוחותיהם , עד שעמדו ליד המבנה

'ג קו לחש " : מה זה הרעש הזה ? " הוא היה מבוהל וחיוור .

הענקי והגבוה . ניצבו מולו , מתנשפים בקולי קולות .

" אני לא יודעת , " לחשה לו מרי .

הם הבחינו בכניסה הגדולה של הבית , אשר נראה להם כטירה

בגלל האפלה לא היה ניתן לראות דבר .

נטושה , שאבנים גדולות סביבה .

אחרי שהתעשתו , החלו הילדים סורקים את שאר החדרים בבית ,

, אט אט ומתוך הרגשה של פחד מסוים , נכנסו אל הבית דרך

בתקווה למצוא מטמון , או דבר בעל ערך .

. השער הסתובבו באפלה שסביבם , מצאו כי יש בבית הרבה

בתוך החשכה הם גילו לפיד , וגפרורים . מרי הדליקה את הלפיד .

חדרים גדולים , ריקים ומלוכלכים .

זה יאיר את החשכה וירחיק מאתנו חיות רעות , חשבה לעצמה .

בחדרים אחרים מצאו רהיטים ישנים ועתיקים , אשר קורי עכביש

כשהתקרבו לחדר אחד , אשר קירותיו התמוטטו , שמעו נהמה

סבבו אותם .

ארוכה וחזקה .

החשיך הכול , והיה קר .

' פלט ג קו המבוהל את דבריו ," . די ראינו

, בואי נחזור הביתה , "

"

את הבית ".

. אחותו

ענתה לו מרי ,

" , או משהו

" עוד מעט . אולי נמצא מטמון ,

הם הביטו פנימה ונדהמו ממראה עיניהם . דוב שחור ענק היה

עזבו

. בחדר עיניו נצצו , כמו קוראות תיגר על הילדים .

, שם

הם

מייד את המקום , ונסו על נפשם . הדוב זינק בעקבותיהם .

מרי החזיקה חזק בידו של ג ' , קו ובידה השנייה אחזה בלפיד

, לפתע הבחינה מרי

. הבוער הדוב המשיך לנהום אחריהם .

במדרגות צרות . היא משכה את אחיה ועלתה בהן . הדוב עמד

במקומו ונהם . הם המשיכו בדרכם ומצאו מוצא מן הבני . ין הדוב

הבחין בהם , ומיהר לרוץ בעקבותיהם . הם רצו בכל כוחותיהם ,

והדוב אחריהם , אל מעבה היער .

, בבית דאגה אמא אולגה מאוד לילדיה . היא הלכה אל בית הספר

למצוא אותם , ונדהמה לשמוע שהם כלל לא הגיעו אליו . היא רצה

אל אנשי המשמר , והזעיקה גם את המשטרה . כל אלה , בלי

להתמה , מה יצאו עם כלבי גישוש אחרי עקבותיהם של הילדים .

ליבה של אמא אולגה ניבא לה רעות . היא הבינה שהילדים הלכו

אל הארמון שמאחורי היער .

היא שבה הביתה בוכייה .

' אך ג קו לא ברח . הוא נשאר , ליד אחותו , בצר ה שפקדה

הדוב הלך וקרב אל

. אותם הוא ניסה לאיים על הדוב , בענף שהיה מוטל על

הילדים העייפים . הוא

, האדמה ונופף אותו אל מול הדוב השחור .

פשוט ציפה לטרוף

האחות והאח אך בקושי עמדו על רגליהם .

אותם . פח דם של

" בוא נסתובב סביב העץ , כך לא יוכל הדוב לתפוס

הילדים גבר עליהם ,

חוץ מזה , נראה לי שהוא פוחד

" , אותנו לחשה מרי לג ' ", קו

והרפה את כוחותיהם .

. הוסיפה

מהלפיד הבוער שבידי , "

הדוב סגר עליהם , עמד

.קו ' הציע ג

" נאיים עליו בלפיד האש , "

מלוא קומתו האימתנית

אך הדוב לא הרפה ממה שקיווה כי יהיה טרפו . הילדים

לפניהם . מרי החזיקה

, לפתע חשה

הסתובבו סביב העץ , אך הדוב תקף אותם .

את הלפיד הבוער מולו .

מרי כאב חזק ברגל : הדוב התכופף , והצליח לנשוך את

, ברח ! ברח

" , לך , קו 'ג

. רגלה הפצע זב דם . מרי צלעה וצעקה :

ברח מהר הביתה , אני

!" הצילו

! הצילו

"

טרף

כאן

אשאר

אך הדוב לא התרשם כלל מזעקותיה ש ל הילדה . הילדים

היא קראה אל

!" לדוב

לא יכלו לזוז , כל מה שעשו היה להחזיק בלפיד הקטן ,

אחיה בקול ניחר .

, הבוער אל מול פני החיה הרעה . הם המתינו לקיצם .

הם ראו שהדוב קרב ממש אליהם בנהימות עמומות . , אז כשניסה

לנעוץ שיניו הגדולות במרי , שמעו הילדים קולות של יריות

. מן היער הדוב נרתע , עצר לרגע , ונביחות הכלבים נשמעו

, אכן הגיחו הכלבים ואנשי המשמר

סמוכות אליהם מאוד .

שנשאו לפידים בוערים בידיהם , והניסו את הדוב .

כשחילצו אנשי המשמר את הילדים , שאלו אותם הילדים

מדוע לא ירו בדוב כדי להרוג אותו .

אמרו אנשי המשמר ," הוא חיה

" אסור לנו להרוג אותו , "

." מוגנת

פתאום שמעו ה ילדים קול מוכר . , כן זה היה קולו של אביהם ,

. סמי הוא קרב אליהם , נישק אותם , חיבק אותם , והם החזירו

לו נשיקות וחיבוקים .

אמרה מרי ," אני מבטיחה לך שאשמע בקולכם ,

" " , אבא

, אמרה ופרצה בבכי ,

ומהיום והלאה לא אפר שום הבטחה , "

מהכאבים מהפצע מנשיכת הדוב , ספק משמחה .

ספק

סוף

' אמר ג קו בדמעות .

" גם אני מבטיח , "

ואולי זה היה חלום בק ר

Made with FlippingBook HTML5