DENTAL TRIBUNE - 05/2020 VOL. 17, NO. 1+2

10

DENTAL TRIBUNE ISRAEL | 05/2020

נשים ורפואת שיניים ד"ר שרון איילון

חשוב ובלתי נפרד מצמיחה ולמידה. אני משתדלת ללמוד מכל מי שהיה מוכן ללמד אותי. בעסקים אני מקפידה להקיף את עצמי באנשים טובים, מוצלחים וחכמים ממני כדי שיהיה מי שימשוך אותי למעלה וכדי שיהיה לי ממי ללמוד. אני תמיד מנסה להיות בן אדם. לראות את האחר ולדבר אתו בגובה העיניים. ובעיקר בעיקר, ויותר מהכל השנים 24- אני חושבת שבן זוגי ב האחרונות היה זה שאפשר לי קודם כל לחלום, ולאחר מכן גם לעשות. בשורה התחתונה, השמים הם הגבול ואף אחד (כולל אני), לא יציב לי תקרת זכוכית מעל הראש. נשים יקרות ואהובות, יש לנו הרבה יתרונות אינהרנטיים מעצם היותנו נשים, אינטליגנציה רגשית גבוהה, יכולות תקשורתיות מפותחות, יכולת למולטיטסקינג וחלוקת קשב, אינטואיציות חזקות. אנחנו יכולות להגיע לכל דבר שנשאף אליו. אז תהיו שחקניות במשחק של החיים, אל תפחדו, תציבו מטרה כדי שתדעו לאן אתן הולכות ומאותו רגע, אל תתנו לאף אחד ולשום דבר להסיט אתכן מהדרך. התפקידים האלה. נודה לאמת, אנחנו אוהבות שהכול יעשה בדיוק כמו שאנחנו רוצות ואוהבות. אך במקביל אנחנו נוטות ליתר ביקורתיות כלפי עצמנו ולא תמיד מעזות להתמודד על תפקידים, נמנעות מלהציג מקרים בכנסים ולהיות בשורה הראשונה של המקצוע. כיום, יש מספר פריודונטיות ישראליות אשר פרצו את אותה "תקרת זכוכית" ונחשבות למנהיגות ולמובילות דעה - בארץ ובעולם. אל לנו לשכוח את תפקידנו בתמיכה זו בזו, לפרגן ולקדם אחת את השנייה, ולזכור כי התקדמותה של האחת היא לא על חשבון התקדמותה של אחרת. ישמקום לכולן, וכל המרבה הרי זה משובח. אל לנו להלין על ייצוג נשי מופחת. חשוב לנו שנשים תבחרנה על פי כישוריהן לא רק בגלל המגדר שלהן. הדרך לשוויון צריכה להיות בנויה על הישגים, ולא על טובות או שוויון מזויף. אנחנו מתפקדות גם כבעלות עסק וכמעסיקות וחשוב שנעצים את הסייעות והשינניות שלנו. ניתן להן מקום לצמיחה, נגן עליהן מפני מטופלים עם דעות קדומות או הערות פוגעניות, ונאפשר להן לשלב בין עבודה לבית. נדאג להן בתקופת המשבר - הן בעצם המשפחה השנייה שלנו. לא ניתן למשבר הרפואי/כלכלי לשבור אותנו, עלינו להפגין חוזק ועצמה. ובן הזוג? ללא תמיכה שלו לא נוכל להשיג את השוויון האמיתי ולצלוח את המשבר. ובימים טרופים אלה מה שהכי חשוב באמת זאת הבריאות – הגופנית, הנפשית והכלכלית. של כולנו. בואו ונשמור עליה. לא ניתן לנגיף קטן לסכל את כל מה שהשגנו במשך שנים של עבודה קשה.

למרות האכזבה והכאב שבוויתור על החלום, המשכתי הלאה לנתיבים השונים אליהם גלגלו אותי החיים, לטוב ולרע, ואין בי היום חרטה על אף אחת מהבחירות שעשיתי בדרך. אז הנה אני יושבת כאן, כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת, וחושבת 300- איזה מסר אפשר להעביר ב מילים לכבוד יום האישה הבינלאומי, שהיה וברח ונשכח בצל הקורונה. מנסה לזקק מה מאפשר לנו הנשים להצליח, למרות ואף על פי כן. אז על קצה המזלג ולפחות במקרה שלי, אני יכולה לומר, ששמירה דקדקנית וניהול של סדר העדיפויות, יחד עם ארגון מחשבתי ומעשי היו אחד הגורמים העיקריים שאפשרו לי לגדל משפחה, לנהל בית ולעשות קריירה/ות. מעולם לא נמנעתי מ״לשחק את המשחק״. מעולם לא פחדתי לקחת סיכונים או ליפול ולהיכשל. כישלון עבורי, בעסקים, בלימודים, בהורות - הוא חלק בלתי נפרד מהדרך. כל כישלון ניסיתי למנף ללמידה וצמיחה. לפעמים בהצלחה ולפעמים פחות בהצלחה, אבל, היי לפחות ניסיתי. גם לקיחת אחריות על הכישלון היא חלק גם במקצועות החופשיים - השוויון המגדרי עדיין אינו מובן מאליו. מצפים מאיתנו לככב במשרת אם מלאה וגם לנהל את העסק שלנו אשר עובר משבר לא קל בימים אלה. לא קל לנהל בית ועסק במקביל בעת משבר. מוטלת עלינו אחריות הן כלפי המשפחה והן כלפי העובדים/ות שלנו. ננסה לראות בפרספסטיבה אחורה את תקופת המגפה - ונלמד ממנה. כאשר התחלתי את התמחותי בפריודונטיה, הייתי אישה אחת גברים. מעולם לא 14 במחלקה בין הרגשתי שונה או "שווה פחות", וגם לא הרגשתי שמישהו מנסה לעכב אותי. יחד עם זאת, הרגשתי שאני צריכה להוכיח יותר מכולם שאני טובה, שאני צריכה לעבוד קשה יותר ולהיות ממוקדת. ועדיין, אם עובר אורח היה נכנס למחלקה, אוטומטית הוא חשב שאני סייעת או לפעמים (בשביל ההרגשה הטובה) בת שירות... כיום, יש מומחיות רבות בפריודונטיה, וכפועל יוצא, גם הייצוג הנשי בוועד האיגוד עולה עם השנים. אך עדיין הרבה נשים במקצוע מהססות לפרוץ את "תקרת הזכוכית". כנשים, יש לנו גם את היכולת וגם את הזכות להיות יעילות במילוי כמה תפקידים במקביל. בנוסף לעבודה הקשה כקלינאיות, נדאג לתפעל את הילדים, הבית, הלימודים, האוכל ושאר הדברים הנחשבים כ"מטלות נשיות". למרות שהמשימה לא קלה, אנחנו לא ממש רוצות לוותר על כל מגפת הקורונה מהווה הזדמנות לעשיית חשבון נפש לנשים במקצועות חופשיים בכלל וברפואת השיניים בפרט.

זה בעשייה הציבורית. אנחנו נדרשות להוכיח שוב ושוב שאנחנו יכולות. שאנחנו שוות. במהלך הלימודים, חלמתי להתקבל להתמחות בכירורגיית פה ולסת. אבל כאמא לילדה בת פחות משנה, ידעתי שיידרש ממני קורבן משמעותי. הייתי מוכנה לו, למעשה, הייתי מוכנה לוותר על הרבה מאד דברים כדי להגשים את החלום. אבל מה לעשות שחלומות לחוד ומציאות לחוד. אחרי שבועיים רצופים של סבב בפה ולסת הבנתי שפיזית, הגוף שלי לא יוכל לעמוד בהתמחות תובענית כל כך, עם מספר רב של תורנויות בחודש. ויתרתי מראש, אפילו לא נרשמתי להתמחות והתמקדתי ברפואת הפה שהפכה לאהבה הגדולה שלי.

אינטליגנטית כמוני לדעת להשתמש באמצעי מניעה...), ונכון שהשלמתי תואר שני בנוירוביולוגיה במהלך ההתמחות וסיימתי תואר שני בניהול מערכות בריאות ועריכת דין (כולל מבחני לשכה, שהם אגב גרועים הרבה יותר משלב א׳ ושלב ב׳ גם יחד...), אבל היי, סטנדרטי בסך הכל, לא? הרי מורי ורבי ד״ר מוטי פינדלר הספיק הרבה יותר... אז למה דווקא אני? למה ביקשו דווקא ממני? וככל שאני יושבת וחושבת על זה יותר אני מבינה, שזה כנראה בכל זאת קצת יוצא דופן. כי אנחנו כנשים, צריכות לעבוד הרבה יותר קשה כדי להצליח. כי ללהטט בין בית, ילדים, קריירה תובענית והרבה מאד דעות קדומות היא מנת חלקן של כולנו, אם זה באקדמיה, אם זה בעסקים ואם

כשביקשו ממני לכתוב כמה מילים על נשים ורפואת שיניים, חשבתי שזה ייקח בדיוק חמש דקות. כי מה כבר יש לי לתרום ומה כבר לא נאמר. זה תמיד מפתיע אותי לגלות שאנשים חושבים שיש לי מה להוסיף לשיח. לי, זאת שבשנה ג׳ חוותה את משבר הגבס בצורה כל כך קשה, שבשנה ד׳ בקושי שרדה את שיני האקריל, שעד היום, לפתוח שן לאנדו נראית לה משימה בלתי אפשרית ואיכשהו, בכל זאת סיימה את הלימודים. אז נכון שבין שנה חמישית לשישית ילדתי לראשונה ובמהלך ההתמחות ברפואת הפה ילדתי עוד פעמיים... (וכן, היו פרופסורים מכובדים שהעירו לי שמצופה מבחורה

נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין הר"ש לבין ארגון רופאי ANDI השיניים האיטלקיים -

המגפה והמגדר ד"ר אורלי ניר שפירא מומחית לפריודונטיה

ספר חדש: Bone Augmentation by Anatomical Region Techniques and Decision Making בעריכת פרופ’ צבי ארצי הסכם הבנות ושיתוף פעולה מלא נחתם בין ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל (הר"ש) לבין ארגון רופאי השיניים האיטלקיים (אנדי). ההסכם עוסק בפעילות משותפת למען הגנה על המקצוע והעוסקים בו ונחתם בנוכחות סגנית שגריר ישראל באיטליה גב' עופרה פרחי. את הר"ש ייצגו ד"ר ליאור קצפ, יו"ר הר"ש, ד"ר יצחק חן, ד"ר מנדי סגל, ד"ר חיים נוימן, ד"ר אבי אהרונוביץ' וד"ר אריאל סלוצקי.

מימין: ד״ר מנדי סגל, ד״ר אריאל סלוצקי, ד״ר יצחק חן, ד״ר אדוארדו קאבלה, ד״ר ליאור קצפ, ד״ר חיים נוימן, גב׳ עופרה פרחי, ד״ר אבי אהרונוביץ וחברי אנדי.

פרופ' בני פרץ

פרקים, אותם חיברו כותבים בעלי שם מכל העולם בתחומי כירורגיית הפה 25 עמודים ומכיל 530 הספר הוא בן O. Jensen (USA), N. Donos, I. Rocchietta והלסתות, פריודונטיה, אימפלנטולוגיה וביולוגיה אורלית. בין המחברים: (UK), C. Hammerle, D. Thoma, G. Benic, G. Salvi, A. Sculean (Switzerland), H. Terheyden (Germany), T. .Testori, L. Trombelli, M. Jacotti (Italy), F. Alfaro, D. Herrera, M. Sanz (Spain), J. Choukroun (France) andmore ראוי לציין כי בין המחברים קיים מספר לא מבוטל של ישראלים (פרופ' יצחק בינדרמן, פרופ' גבי צ'אושו, פרופ' קרלוס נמקובסקי, וד"ר אלון דרור). פרופ' ארצי עצמו חיבר חמישה פרקים מלאים והיה שותף מלא בעוד חמישה. הספר מתאר מגוון רחב של טכניקות יישומיות של רגנרציית רכסים מכל הסוגים, עם תיאור מלא של כל שלב ושלב 800- בליווי תמונות קליניות ורדיוגראפיות, וכן במקרים רבים סימוכין ביולוגיים/ היסטולוגיים. הספר מביא קרוב ל תמונות קליניות (!) ומהווה אטלס לפרוצדורות כירורגיות מרכזיות לקראת השתלות. כמו כן, לגרסת האון-ליין יהיו שהיא הוצאת הספרים הגדולה והמפורסמת Wiley-Blackwell מצורפים חמישה מקרים בווידאו. הספר יוצא בהוצאת ברפואת שיניים ועומדת מאחורי כתבי העת המובילים בתחום.

Made with FlippingBook HTML5