סיפור חיי - סיפורו של יעקב שנהב

הורדת המסך בדרך לארץ

כפר גליקסון |13.07.1944 עד 12.07.1944 , כשהצטרפתי ל'נוער הציוני', ידעתי שאהיה חלוץ. במשך השנים הרגשת הייעוד התחזקה ולא היו לי 10 מגיל התלבטויות. ידעתי מה אני רוצה ומהי מטרתי, וכשהגעתי ארצה הורדתי מסך על מה שהיה קודם ובגלל זה אני גם לא זוכר הרבה דברים... גם לא כתבתי הרבה לאמא ולאחותי שנשארו ברומניה. כבר ברומניה למדנו על ההתיישבות, שמעתי על אושה, תל יצחק ועל ה'למקור' שהיה השם הראשון של כפר . כשהישוב הועבר לנקודה החדשה שלו, על הגבעה הסמוכה, שונה שמו לכפר 1939- גליקסון, שעלה לקרקע ב גליקסון על שם גליקסון, מנהיג הציונות הפולנית. , כפר גליקסון נקרא בשמו הראשון והיה ישוב של חומה ומגדל, גרנו בסוכות ועבדנו מבוקר 1944- כשהגעתי ארצה ב עד לילה, אך הייתי מאושר! נקודת זמן זו, בארץ, הייתה עבורי גם החיבור לשורשיי האורתודוקסים, והתפילה הראשונה בירושלים באה מהלב!

חלוץ בכפר גליקסון

כפר גליקסון |13.04.1950 עד 13.07.1944 בשנה הראשונה שלי בכפר גליקסון הייתי מאושר מעל הראש, למרות העבודה הקשה והתנאים הבסיסיים. בתחילה עבדנו בעיקר בפלחה, עבדנו קשה מהנץ החמה עד השקיעה. במקביל התאמנו בחי"ש - חיל השדה. התאמנו אחרי העבודה ואני צורפתי לקורס חבלה והייתי חבלן. למעשה, רציתי מאד להתנדב לפלמ"ח אך לא אישרו לי, כי כישוריי כחשמלאי היו נחוצים בקיבוץ וכך קבלתי 'צו ריתוק' לכפר גליקסון... כחבלן עסקתי בהנחת מוקשים מסביב לקיבוץ, שגובל עם כפר קרע. מהלך זה נעשה אחרי עזיבת הבריטים את הארץ, שבעקבותיה החלו פלישות וגניבות מצד הערבים מהסביבה. בשטח של הקיבוץ שגבל בואדי ערה הסתובבו גם הרבה רועים, שפלשו לשדותינו והיו הרבה קטטות וריבים. כדי לבנות שדה מוקשים חשמלי היה צורך בהרבה חוטי חשמל, אז אחרי עזיבת הבריטים את בסיסם, פרקנו חוטי טלפון מהמחנות שלהם בבנימינה, פרדס חנה , עין שמר ומענית. הבריטים השאירו הרבה ציוד ורכבים ישנים, ואני אספתי חלקים שונים של הרכבים הישנים והרכבתי טנדר! נהגתי על הטנדר שנתיים ללא רישיון ומספר, עד שעשיתי רישיון נהיגה...