סיפור חיי - סיפורו של יעקב שנהב

תקופת המעבר מכפר גליקסון לאושה

אושה |13.04.1950 עד 13.04.1949 לאחר מלחמת השחרור בעקבות מתחים חברתיים בכפר גליקסון, שהיו על רקע רעיוני ותרבותי, החלטתי, כמו רבים אחרים, לעזוב. הודעתי על עזיבה ובקשתי להיות נהג משאית עד שאחליט לאן. המשאית הייתה רשומה במשרד הובלות בפרדס חנה ומהם הייתי מקבל את העבודה. זו הייתה עבודה קשה ולעתים מתישה; להעמיס כדי חלב ותוצרת חקלאית ולהובילה לרחבי הארץ, לעתים להוביל עולים מהנמל לישובים בארץ. אך עבודה זו אפשרה לי לנסוע ולבדוק את האפשרויות למעבר.

קבלתי הצעות שונות, כמו לעבור לבני ציון ולהיות מנהל מוסך, עם הבטחה לקבל בית. דוד שלי מצד אבא, שהיה קבלן אינסטלציה בחברת בניה, הציע לי לבוא ולהיות חשמלאי בחברה שבה עבד, אך החלטתי לעבור לקיבוץ.

כשאני חושב לאחור, הייתי מאושר בקיבוץ כפר גליקסון. אהבתי את השקט והביטחון, גם הכלכלי, שנתן הקיבוץ. אך מעל לכל אלה, האידאולוגיה והרעיון השיתופי שעליהם גדלתי מילדות, היו חזקים יותר!

לאחר ההחלטה לעבור לקיבוץ בדקתי את קיבוץ תל יצחק ואת אושה. והחלטתי על אושה, שעליו שמעתי עוד ברומניה. וכך, בכל פעם שהייתה לי נסיעה עם המשאית לחיפה הייתי מגיע לאושה לנהל משא ומתן לגבי המעבר. עיקר המשא ומתן היה על נושא הוותק!

קצת לפני העזיבה והמעבר לאושה, אימא היגיעה ארצה ושהתה איתי בכפר גליקסון. עברתי עם אימא לקיבוץ אושה. 1950- ב

עם אמא כשהגיעה ארצה