סיפור חיי - סיפורו של יעקב שנהב

אושה |13.04.1973 עד 13.04.1950 , אחרי שעברתי 1950- לצבא סדיר לא גויסתי כי קורס החבלנים שעשיתי בתקופת גליקסון עמד לזכותי, אך ב לאושה וכבר שמשתי כמנהל מוסך, גויסתי לקורס מכי"ם בגבול עם הסורים, ליד אגם החולה. הייתי בכושר גופני טוב ובכתה עם דרוזים. "אכלנו שם קש", כי העמדה הייתה ליד אגם החולה והייתה מכת יתושים נוראה! לאחר מכן עברתי קורס סמלים קרביים, אך סירבתי לצאת לקורס קצינים, גם כי לא כל כך רציתי וחוץ מזה, הייתי מנהל מוסך והעבודה הייתה מה שאהבתי והרגשתי מחויב לה. ימי מילואים בשנה... אבל שוב: "לא 70- . הייתי מ"כ וסמל וזו הייתה תקופה שעשינו כ 50 מילואים עשיתי עד גיל עניין אותי הצבא". צבא

את ההגנה

פנקס חייל

תעודת פטור מהצבא

עמל כפיי

אושה |13.04.2015 עד 13.04.2015 .1950 הגעתי לאושה ב

כשהגעתי לאושה גיליתי שאין דוברי הונגרית, חוץ מאגי (שלימים תהפוך לאשתי) וחברה שלה. יחד עם זאת גיליתי שישנם יוצאי רומניה ותיקים שהגיעו לפני המלחמה. באותה תקופה הייתה מגמה ברורה לדבר רק עברית ובמסגרת מחויבות זו גם עברתו שמות פרטיים ושמות משפחה. בכפר גליקסון קראו לי "פיל" ולא חבבתי את הכינוי הזה. מכיון שהחלטתי לזרום עם הגל וכדי להשאר עם הקשר "החייתי" של שם משפחתי בחרתי ב"שנהב" שעדיין היה קשור לשם המקורי.