סיפור חיי - סיפורו של יעקב שנהב

אמא, שהיגיעה ארצה קצת לפני שעברתי לאושה, הייתה איתי זמן קצר בכפר גליקסון ויחד עברנו לאושה. מאחר ואמא שמרה כשרות היא הייתה מקבלת מצרכים ומבשלת בבית לעצמה ומכבדת את החברים הוותיקים שהכירה באושה. אמא לא למדה עברית והייתה מדברת אידיש עם הותיקים באושה שברובם היו יוצאי פולין. באושה, נכנסתי לעבוד במוסך ועבדתי גם כחשמלאי. פה, בניגוד לעבר, היו לי "מתחרים"! ! אך נכנסתי לעבודה עם ידע וניסיון. הייתי עסוק בעבודה ובענייני עבודה רוב היום, גם מעבר לשעות הסטנדרטיות. העבודה הייתה מעין משחק: "זה ידוע שגברים ממשיכים את משחקי הילדות בעבודה שלהם, כמבוגרים". כשהייתי מכונאי במוסך, אחת המומחיות שלי הייתה בגידול תירס. הייתי הרבה בשדה וליוויתי את עבודת המכונות בשדה. כדי לגדל גידולי קיץ שניים היו צריכים להקפיד על הכנת הקרקע לזריעה. בשביל התירס היו צריכים לדאוג לשכבת אדמה תחוחה ויבשה מעל האדמה הרטובה. אז, אפשר היה לכוון את מכונות הזריעה כדי לקבל מקסימום נביטה של הזרעים. בשביל זה היה צריך לדאוג לחריש טוב ואני הייתי מלווה את התהליך הזה. לא פעם יצאתי מהמוסך כדי ליצור קו ישר של תלמים. כשעובדים עם מכונות, חשוב לדעת ליצור קווים ישרים. הפעלת קומביין היא עסק מורכב עד היום ויש צורך להיות "מומחה" כדי להפעיל אותו. בעבר ללא השכלולים, זה היה מורכב יותר והרבה פעמים יצאתי לעזור בעבודה איתו. עסקתי הרבה גם בכוונון הקומביין, כי לא היו הרבה "מומחים" לדבר והיה צריך לדעת לכוון כדי לא לאבד גרעינים עם הקש. את המיומנות הזו למדתי מחקלאי מגן קבלנו קומביין נגרר על ידי טרקטור. בשדות שליד 1948/9 שמואל, בתקופה של כפר גליקסון. בכפר גליקסון ב מחצבות בנימינה, ב'כברה', היו חלקות לישובים בסביבה וביניהם לקיבוץ גן שמואל. מרכז הפלחה של גן שמואל שהיה מוכר וידוע לימד אותי איך לכוונן את הקומביין כך שלא יאבדו זרעים יקרי ערך. בשדות היו בעבר ביצות והמון יתושים ולפעמים שקענו שם עם הטרקטורים... בתקופת הקציר היינו מתנחלים בשטח: עובדים אוכלים וישנים. במקום הזה הומצא 'קפה כברה'. מישהו החליט לשדרג את הקפה כדי שיהיה מזין יותר ורוקן לתוכו ביצה לא מבושלת וכך נתבע המושג 'קפה כברה'. צירך להזכיר שבתקופה הזו לא היינו אוכלים הרבה ביצים והמנה שקבלנו הייתה חצי ביצה! "אף פעם לא היה לי משעמם ואף פעם לא עבדתי בעבודה שלא אהבתי". ואז נקראתי למילואות להקמת מילומר. 1970 עבדתי במוסך עד שנים חזרתי לאושה. תפקיד מנהל המוסך היה תפוס ושובצתי כמנהל טכני באופטיפלס (המפעל המקומי 4 אחרי שנים. 17 של אושה) שהיה בשלבי הקמתו. עבדתי באופטיפלסט , אחרי ניתוח הוצאת לבלב, שעברתי, סיימתי את עבודתי באופטיפלסט והייתי לפנסיונר. 70 , בגיל 1992 ב בשנותיי כפנסיונר המשכתי לעסוק בתיקון טלוויזיות לחברים, דבר שעשיתי במקביל לעיסוקיי לאורך השנים. עם המעבר להפרטה באושה, "חיסלו" את החדר, מאחר ולא היה כלכלי. תקופת מה קבלתי עלי תפקיד להסיע חברים הפכתי לפנסיונר מן 80 מאושה ל"דורות", מרכז יום לקשיש במועצה האזורית שלנו, שנמצא בסמוך לאושה. בגיל פעמים בשבוע אני משתתף בפעילות ב"דורות". בהרצאות שמעניינות אותי ובעיקר בחדר הכושר, שמציל 5 המניין ו אותי פיסית ומנטלית. חדר הכושר שיפר באופן משמעותי את מצבי הפיסי ואני מסוגל היום לקחת חלק גם בטיולים רגליים מטעם המועצה.