סיפור חיי - סיפורו של יעקב שנהב

אגי

אושה |13.04.2015 עד 13.04.2015 שמה של אגי הוא קיצור של השם אגנש (לאה) ושם משפחתה היה שמטרר. אמה ברכה, באה ממשפחת גולדשטיין. וגדלה בביסטריצה, שנמצאת בצפון טרנסילבניה. אחרי השתלטות הנאצים על 1925 לאוקטובר 11 אגי נולדה ב טרנסילבניה הם חלקו אותה לשני חלקים: החלק הרומני, שנמצא באזור הדרומי והאזור ההונגרי שנמצא בצפון. היהודים שחיו בחלק ההונגרי של טרנסילבניה הועברו בסוף המלחמה להשמדה באושוויץ ולמזלה של אגי, היא עברה עם האם לבוקרשט לפני פרוץ המלחמה וכך נצלה. 4 , אגי הייתה בת יחידה ואביה נפטר מדום לב כשהייתה בת שנתיים. המשפחה, מצד האם, הייתה משפחה ענפה בנים. רובם שרדו את המלחמה, מאחר וגרו בחלק הרומני של טרנסילבניה, שממנו לא הובילו לאושוויץ. 2- בנות ו רובה של המשפחה עלו ארצה אחרי המלחמה. משפחתו של אביה המשיכה לגור בביסטריצה ואגי, שהייתה קשורה מאד לסבא מצד האב, הייתה עושה את הדרך מבוקרשט לביסטריצה כדי לבקרם, עד שפרצה המלחמה. והיגיעה ישר לאושה עם חברתה הטובה חוה, שאותה הכירה בתהליך העלייה לארץ. 1945- אגי עלתה לארץ ב החברות ביניהן הייתה קרובה מאד. לאחר הנישואים שלנו חוה עזבה את אושה. אגי עבדה בתחילה בגן הירק ולאורך השנים החליפה הרבה מקומות עבודה כמו: במכבסה, כספרנית, ובמקומות נוספים. בחלוקת ההורות של אגי ושלי, אגי הייתה אחראית על חינוך הילדים ועשתה זאת במסירות. בשנות השמונים אגי עברה ניתוח בירך, חודשיים אחרי, היא נפלה ושברה את הירך. היא סבלה ממגבלת ניידות ובאופן הדרגתי לאורך השנים מצבה המשיך להתדרדר והיא נאלצה לעבור לכסא גלגלים. הניידות בכסא גלגלים והרבה תרופות הובילו לבעיות לב וכליות. בשנה וחצי האחרונות של חייה אגי נזקקה לעזרה רבה ונעזרה במטפלת צמודה. ונקברה בבית העלמין המקומי. 2014 לספטמבר 16- אגי נפטרה ב