סיפור חיי - סיפורו של יעקב שנהב

ילדותי

ברשוב, רומניה | 10.08.1922 עד 10.08.1935 בטרנסילבניה. Sigisoara בסיגישוארה 1922 לאוגוסט 10- נולדתי ב

בשנותיי הראשונות גרנו בכפר שבו הייתה המנסרה שאבא ניהל. היינו היהודים היחידים בכפר ולא קבלתי חינוך בגן , כשהמשפחה נדדה לחפש אחר פרנסה, בחלק מהזמן, כנראה 1929 ולא בבית ספר. בעקבות המשבר הכלכלי ב באחת התחנות שלנו, הייתי קצת בכיתה א׳ . לא הייתה לי ילדות טובה או מאושרת... מאז המשבר הכלכלי המשפחה הייתה פשוטה וענייה, ולאחר שההורים נפרדו ואבא עזב, נשארנו עם אמא שהייתה תופרת והתפרנסנו בקושי רב. אני זוכר שקבלנו עזרה ותמיכה מהשכנים. העזרה ההדדית הייתה רבה מאד. באו אל אמא נציגים מקן 'הנוער הציוני' ושכנעו אותה שטוב יהיה לי בקן וכך ליווה 9/10 בברשוב, כשהייתי בגיל אותי הקן לאורך כל ילדותי ונערותי והפך לביתי השני. הקן היה מאורגן, היו מדריכים שלימדו אותנו וסיפרו על הרצל ופינסקר וכו', היו פעילויות דוגמת תנועות הצופים וריקודים ושם ניטעו בי הרצון והמטרה להיות חלוץ, לעלות לפלסטינה וליישב את הארץ. אהבתי את התנועה והרגשתי בה טוב. הייתי האורתודוקס היחידי בקבוצה שלי. במסגרת הקן, בני הכיתה שלי באו מבתים טובים והם עזרו לי ללמוד דברים שרציתי כי הייתי ילד סקרן וקראתי הרבה וסיימתי את לימודיי בעממי ולא המשכתי איתם לתיכון. שפות. בבית דברנו הונגרית, בבית ספר רומנית, עם סבא וסבתא יידיש וגרמנית. 4 כאוסטרו-הונגרים דברנו בילדות זה אפיין את אזור טרנסילבניה.

יעקב צבי , סבי מצד אימי שעל שמו אני נקרא

אמא לאה

אבא מנחם

אני ואחותי מרים