סיפור חיי - סיפורו של אורי שלו

היה טיפוסי לתרבות גרמנית אוסטרית ש, בהשכלתו קרא את הרקע ההשכלתי שלו נשלח לבית ספר לקצינים כאשר התגייס .

קצת יידיש .

אבא

רומנית

האודיסאה ביוונית וב,

זכות

, השלווה ביקור אצל דודים בפרנקפורט

אני זוכר במיוחד בתקופת ילדותי המוקדמת ,

כארוע מיוחד ומרגש .

גם אני זוכר שני אנשי S.A. עומדים לי ד החנות שלנו ואומרים לקונים לא להיכנס לחנות ולא לקנות שם . בוקובינה סופחה לרומניה , ההורים היו אזרחים רומנים ואף פעם לא טרחו לקבל אזרחות גרמנית , דבר שאחר כך היו בו יתרונות ... בינתיים המשכנו לחיות בצורה די סבירה . למה אבא לא עלה ארצה יחד עם בני משפחה א? אחרים בא טען שלא היה לו אלף פונט שהיה צריך להביא אתך כדי להוכיח לשלטון המנדטורי בארץ שיש לך אמצעי מחייה .

אני ממשיך בבית הספר היהודי ועולה מכתה לכתה . בשלב מסויים ההורים החליטו לעבור ב לגור מרכז העיר , עזבנו את הפרבר . לא היה מנוס מכך . אולי הסיבות היו אנטישמיות וש כנים לא יהודים . . איני יודע

1938 .

ככה זה נמשך עד שעזבנו בערך ביולי

די מאוחר , אבל לא מאוחר מדי .

, שפת אם

, טובה

אני אז הייתי קרוב ל גיל אחת עשרה , ולכן השליטה שלי בגרמנית

הייתה

אם כי אני מדבר רומנית שרכשתי מאוחר יותר .

עזיבת גרמניה ומעבר לרומניה

, סוצ׳יאבה שם

כשהורי החליטו לעזוב , בתור אזרחים רומנים ו החליטו לעבור לרומניה לעיר

עדיין היו לי סבים .

כשהגענו , אני חייב להגיד שמשהו מאד היטשטש לי ... חלק ניכר מהתקופה הזו לא זכור לי .. אני זוכר שפתאום החליטו שאזרחים שלא היו הרבה שנים ברומניה לא יכולים להיכנס . נתקענו בגבול , עד שאבא שיחד כנראה מישהו . התקופה הזו לא זכורה לי . וגם מה בדיוק עשינו בהתחלה בסוצ׳יאבה , כנראה חיינו אצל הסבים . הדבר היחיד שאני זוכר שב - 1939 ו א 1940 לקחו את אבא לעבודת כפייה . בגלל שבעברו היה קצין , קיבל תפקיד מפקח של ולכן בסוף השתחרר והוא עצמו לא עסק בעבודה הקשה .

אני כן זוכר , אך חושב שזה היה בשנת , ארבעים אבא ואני עברנו לבוקרשט . אבא ניסה למצ וא פרנסה ולקח גם אותי , מי שעזר לנו הי ו האחיות הרווקות שלו שטיפלו בי . אני