סיפור חיי - סיפורו של אהרון אפריים
סיפור נוסף שנחרט לי בראש. יום אחד אני חוזר מהחופש. היו בכלא אסירים מסוכנים משכונת התקווה, מ הכרם. בחורים חסונים, הייתי צוציק לעומתם. נכנסתי למכלאה ואני רואה התקהלות של שוטרים. שאלתי, מה קרה?? אמרו לי : בחור בשם חבורה צדוק צריך לה י כנס לתא מעצר. האסיר אמר אני לא נכנס לתא גם אם אלוקים יבוא הנה. הפך את הדרגש, לקח את הברזלים, יצא ואיים: נראה, מי מתקרב אלי. אף אחד לא רצה לה י פגע ממנו. נגשתי אליו, אני בן 18 וחצי, הוא ג'עבר. אמר לי: מפקד אפרים, אני מעריך אותך, אל תתקרב. אני מנסה להרגיע אותו. הוא זרק את הדרגש ואמר לי: מה אתה, מכשף או קוסם. אמרתי לו, בוא אחרי, ולקחתי אותו לתא המעצר. נתתי לו סיגריה שיירגע. כו לם התפלאו, מה עשית? כל הכבוד אמרו לי והשמועה הגיעה עד למפקד הבסיס. סיפור נוסף. בכלא 6 היו שבויים מניצנה, הם גרו באוהלים וסביבם היו גדרות. הביאו חיילי מילואים שישמרו עליהם, אנחנו רק פיקחנו. בערב סיירתי עם מפקד המשמר ואני רואה פעילות של השבויים שמתכננים לברוח. מיד הזעקתי קצין תורן ואמרתי לו, תזעיק אנשים, הם רוצים לברוח. סכלנו את הבריחה ועל כך קיבלתי ציון לשבח, קודם אצל מפקד הבסיס ואח"כ אצל נשיא המדינה. יום אחד הגעתי מהחופשה ומפקד הבסיס והרס"ר עמדו שם ושאלו איפה רב"ט אפרים. שאלתי, מה קרה ואפילו פחדתי. א מרו לי: מהר, אתה נבחרת לחייל מצטיין אצל הנשיא. הכניסו אותי לרכב ומיד נסענו לצריפין. י התי צבתי לפני הרס"ר, והוא ראה אותי ברשימה. משם נסענו לירושלים. נתנו לנו מדים י יצוגי י ם יפים ומגוהצים. בערב ה י יתה ארוחה חגיגית של כל המשתתפים המצטיינים עם המפקדים. קוריוז שה יה... יה יתה שם עיתונאית חוץ מיפן. היא מסתכלת עלי ואומרת, אני חושבת שאתה מהעיר שלי. אמרתי לה, אני לא יפני , אני תימני. אמרה לי שלח לי את הכתובת שלך ואשלח לך תמונות. היו הופעות עשו לנו כבוד מלכים. ישנו בירושלים למחרת אחרי ההשכמה, החיילים הדתיים הלכו להתפלל . לאחר מכן ארוחת בוקר טובה ומשם לנשיא המדינה בן צבי. הבית היה עדיין צריף.
בטקס קבלת חייל מצטיין
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker