סיפור חיי - סיפורו של אהרון אפריים

היה אחד בשם מוריס אבוחצירה. הייתי אפוטרופוס שלו. את הילד הזה. היה ילד מאד בעייתי וזרקו אותו מענף לענף, הסיפור שלו הגיע להנהלת הכפר ואויגן מיכאליס ז"ל מנהל הכפר רצה להעיף אותו , בגלל חוסר משמעת . ההצעה הי י תה שיביאו מ ישהו מהעובדים שי י קח עליו חסות וכך נהייתי אפוטרופוס שלו. הוא היה אז בכיתה י' או יא' , ומאז הי י תה ממנו ממש נחת. הבחור סיים בגרות בכפר הנוער הדתי, התגייס לצבא , אחרי הצבא למד בטכניון ומאד הצליח. יצא לצרפת להשתלמות ושם הכיר מישהי שהי י תה שחקנית. הם התחתנו. הם כתבו יחד מחזות וסרטים. יום אחד בא לבקר אותי פה בהפתעה. אני ישנתי והוא שאל את שושנה אם אהרון פה. שושנה העירה אות י ... הוא ממש קפץ עלי ובכה. אשתו ראתה את ה"מחזה" והתרגשה מאד. אמרה "על אבא שלך לא בכית ופה אתה בוכה." אמרתי לה: " פה הוא בוכה משמחה". והוא אמר אני בוכה כי הוא הציל אותי אחרת הייתי פושע. לאחר מכן המשפחה הזו נסעה לג'מייקה והזמינו אותי למלון שבניהולם, רצו לפנק אותי אצלם.

הצלתי

לו:

מימין ראובן טייטל משמאל אהרון

צוות העובדים בכפר הנוער הדתי במסיבת הפרידה