סיפור חיי - סיפורו של אהרון אפריים

שושנה ואני כשהגעתי מהצבא לבקר חברים בכפר הנוער הדתי, באתי לבוש במדים של שוטר, זה היה מרשים. היו יושבות חבורה של בנות בדשא ותמיד שושנה הי י תה ביניהן. לאחר שחרורי מהצבא מיד הגעתי לעבוד בכפר הנוער, שזה היה ביתי השני. חדר ב צריף

היה לי

יתה

יה שושנה

לבד ולאחר מכן הצטרף אלי עובד נוסף. מידי פעם באו אלי כמה בנים ובנות ו

הם ל בקשו בשל אצלי מרק עוף. (מרק עוף תימני שאותו לא הכינו בחדר האוכל של

ביניהם.

היה ברור לשנינו , שמצאנו את מה

הכפר). עניתי "ברצון". כך הכרנו ולאט לאט נעשינו חברי

ם.

שבקשנו.

יוצא עם חניכה . כששמע שזה אני אמר: "בסדר".

(מנהל כפר הנוער),

ספרו ל

שעובד

אויגן ז"ל

שמעון שרביט ,שהיה המדריך של שושנה, גר יחד איתי ומאד שמח בשבילנו. . סיימה שכ שושנה את הלימודים היא הלכה לעבוד ב"אחוזת שרה", פנימי י ה בבני ברק. המנהל שם היה בינם . שושנה שאלה אותו אם חבר שלה יכול לבוא לבקר למספר שעות, הוא ענה "כן" וההפתעה הי י תה גדולה היות ובינם הדריך בכפר הנוער והכיר אותי. והוא התלהב ושמח שבאתי לאחר שנה בעקבות תאונת עבודה, הגשתי תביעה לבטוח לאומי. אחרי ש התייצבת בי פני וועדה, בדקו וקבעו 10% נכות לצמיתות. כמו כן קיבלתי מענק של 1100 לירות של אז ,שהיה הרבה כסף. באתי לשושנה ואמרתי :"יש כסף אפשר להתחתן". החתונה הי י תה במושב באליכין בחצר של אבא של שושנה ב 9.8.60 . השמחה הי י תה גדולה וחגגנו עד אור הבוקר.

לשם.