סיפור חיי - סיפורו של אהרון אפריים

ובעלה ואין לה כסף והיא לא דואגת כי א בא ואחיו במקום טוב ,ואם לא תהיה עליה היא תשלח מישהו שיביא אותם אליה (היה חשש שיאסלמו אותם אם יהיו יתומים) . סבתא חזר לתימן בשנת 1942 כשאבא היה בן 4 . בדרך נעמי אחות של אבא נפטרה כשהייתה תינוקת ממחלה . בתימן נולדה גם דודה מרגלית ואביה נפטר שם . אבא ואחיו המ שיכו למחנה גאולה וכשלא הייתה אספקה פזרו אותם במשפחות שהיו במחנה ,ושהגיעה חזרו שוב לפנימייה . הם היו במחנה 6 שנים עד שאבא היה בן 10 בשנת 1948 . הם למדו לשחק ולהציג . במחנה לא היה מספיק חלב והמנהל הטוב התחלף במנהלת קשה שלא נתנה להם מספיק חלב ואמרה להם שיביאו עוד תינוק ויקבלו. בזמן מלחמת בשחרור בארץ, הערבים בשייך ובעדן החלו להתנפל על היהודים והבריטים לא היו לטובת היהודים ומי שהתסיס ירו עליו . בשייך התנפלו על היהודים והם ברחו למחנה ,חלק היו פצועים קשה . לקראת העלייה לארץ חילקו אותם לקבוצות ולמטוסים וממחנה גאולה ועד שדה התעופה עמדו חיילים בריטיים משני צדי הכביש כדי לשמור עליהם מהערבים . בשנת 1948 הם הגיעו לארץ והיו הפגזות .הם הגיעו ללוד ונסעו עם אוטובוסים בהאפלה ,הפנסים והזכוכיות היו צבועים בכחול. הם הגיעו למחנה מעבר "חבצלת השרון" בנתניה.שם הם למדו ועבדו במשך שנה וחצי .הייתה להם מדריכה טובה כמו אימא ושמה ניקה רובינשטיין שאבא מאוד אהב וניסה בהמשך לחפשה ולא הצליח למצוא אותה .וכן מדריך בשם ניר ישראל. ניקה הרדימה אותנו בניגון חליל.בשנת 1950 סבתא סעידה עלתה לארץ במבצע "מרבד הקסמים" עם מרגלית ,הוריה ואחיה ממשפחת טביב . הם הגיעו לעין שמר ליד כרכור. כאשר דוד אפרים פגש את סבתא סעידה ומשפחתה הוא לקח את דוד שלום לשם שבכה מהתרגשות כי לא פגשו את סבתא 6 שנים. דוד אפרים אמר לאבא שסבתא רוצה לראות אותו ואבא קנה לסבתא דבלה של תאנים. דוד אפרים אמר לאבא לא לבכות כמו דוד שלום. אבא ראה את ההתרגשות והש ואחרי חצי שעה שאל את דוד אפרים איפה אימא? ודוד אפרים אמר לו הרגע דיברת איתה .דוד אפרים עזב את הפנימייה ועבר לעין שמר ומשם לקח את אימא ואחותי לכפר זיתים למעברה. שלום ואבא נשארו במחנה מעבר נתניה עד הפיזור ודוד שלום הלך לפנמייה "אל עריש" ע"י ת"א . רצו שאבא ילך לפנימייה "מאיר שפיה" חילונית ואבא סרב . נציג של כפר הנוער הדתי בשם ירמיהו אופנהיימר שאל מי רוצה להגיע לכפר הנוער הדתי ליד חיפה ואבא עם עוג 30 תלמידים נרשמו. הם היו מלוכדים ונסעו במאי 1950 לכפר הנוער כשאבא היה בן 12 . אבא למד ועבד בחקלאות והצטיין בעבודתו. כדי שיהיו לו דמי כיס אבא עבד אצל חקלאים בכפר חסידים. בכפר הנוער אבא עבד בכל הענפים: מספוא,רפת,גן ירק,מסגריה והצטיין ברפת ומונה לאחראי. עד שנת 1954 אבא למד בכפר הנוער החברים שלו התגייסו,אך אבא היה רק בן 16 ולא יכל להתגייס. הוא בכה והיה עצו ב כי היה קשור לחבריו מתימן. לא הייתה לאבא אפשרות להמשיך ללמוד כי לא היה לו כסף והוא החל לעבוד בשני משקים בכפר חסידים: משפחת דרמן ושרנוצקי במשך כחצי שנה . בכפר הנוער שמעו שאבא עובד בכפר חסידים והציעו לו לעבוד בכפר הנוער. אבא אמר להם שנשארה לו חצי שנה עד הגי וס והם ביקשו שיעבוד אצלם בפנימייה בתור אחראי גן ירק ומספוא.לפני הגיוס בשנת 1955 אמרו לאבא שלאחר שישתחרר מקומו בכפר הנוער ולא במקום אחר . בנובמבר 1955 אבא התגייס לצבא ,טירונות,אימונים וטרטורים. אבא ביקש בתרגיל ללכת לשירותים והמ"כ שהיה טר"ש קרא לו . אבא הצדי ע לו והמ"כ הריץ וטרטר אותו . אבא אמר בליבו "כל כלב יבוא יומו" . לאחר הטירונות אבא רצה ללכת לחימוש אך לא היה מקום רק ברבנות או משטרה צבאית ואבא בחר במשטרה צבאית למרות שהיה לו פרופיל מלא. הוא שרת בתחנות והגיע לבסיס בכלא 6 בעתלית . הוא שמר על אסירים ואחר כך התבקש להיות מדריך כלואים ועבר קורס בצריפין.לאחר מכן חזר לעתלית בתור מדריך כלואים עד סוף השרות. יום אחד טלפנו אליו שמעבירים מכלא 4 35 כלואים ששיחקו בקלפים וקבלו 35 ימי מחבוש . ביניהם היה המ"כ שטרטר את אבא בטירונות . הם הגיעו בחודש אוגוסט עם הקיטבגים והשוטר שעבד איתי שאל את אבא איפה הוא רוצה לעשות להם קבלת פנים, ואבא אמר במגרש המכשולים .שם טרטרו אותם . המ"כ ניגש לאבא ואמר לו שלום ואבא אמר לו : "עבור לדום"! והמ"כ שאל את אבא אם הוא זוכר אותו ואבא ענה לו שהוא זוכר שהוא טרטר אותו בטירונות ,אך הוא לא יחזיר לו. אבא וחבריו היו מלוכדים ויום אחד על מיטתו שיחקו קלפים ואבא לא. למחרת בבוקר הרס"ר אמר לאבא שהוא לא יוצא לכדורגל ולא הביתה כי