סיפור חיי - סיפורו של אהרון אפריים

ב כפר הנוער הדתי כתלמיד

נרשמנו והגענו לכפר הנוער הדתי במאי 1950 . קיבלו אותנו בסבר פנים יפות. הרבצנו לכל מי שנגע בבנות שלנו. היו בכפר הנוער מכל העדות. הונגרים, צ'כ ו סלובקים, מעיראק ומהודו. מפולין ממרוקו ,מאלג'יר ומסוריה. הקשרים החברתיים היו ממש בסדר. הגעתי לכיתה ה'. למדנו ממאי עד ספטמבר ואז הקפיצו אותי לכיתה ז', כי היו לי ציונים טובים. למדתי בכפר הנוער כיתות ז, ח', ט' י'. מ 1950 עד 1954 . קלטו אותנו יפה. היינו כולנו אחד למען כולם, כולם למען אחד. הקבוצה שהגיעה ממחנה המעבר 30 בנים ובנות , היינו קבוצה מלוכדת. בבית הילדים. המדריך היה יהושע בירנבוים אח"כ היה מדריך בשם שלום ולאחריו כשהיינו נוער יהודה זוסמן תורן. למדנו למטה. (עוד לא היה המבנה הקיים עד היום, כיתות הלימוד למעלה) . למדנו בצריפים ב"בית התרבות". פ כל ה עילות המרכזית הי י תה למטה. האדמות שבהן קיים היום מבנה ביה"ס היו אדמות חקלאיות.

מימין אהרון משמאל אברהם צברי ז"ל

למדנו חצי יום וחצי יום עבדנו. 3 ימים עבדנו בבוקר ולמדנו אחה"צ ו 3 ימים למדנו בבוקר ועבדנו

אחה"צ.

עבדתי בכל הענפים: מספוא, גן ירק, חצרנות, גן נוי, פלחה, מטעים, רפת. כשעבדתי ברפת והייתי בכיתה ט' כבר שמו אותי אחראי. אמרתי למרדכי פדהצור , שהיה אחראי על הרפת, אני צעיר יש יותר מבוגרים ממני שיכולים להיות אחראים. והוא ענה, לא, אתה עובד יפה ואני רוצה אותך כאחראי. קיבלתי בכ פר הנוער חינוך טוב. המנהלים והמורים בתקופה זו היו יקים (מהעולים מגרמניה שעלו בעלייה החמישית). למדתי מהם לדייק .