סיפור חיי - סיפורו של דודו דג

17

נולדה בשנת 1935 - בתל אביב למרים לבית לייכטר ומשה שפיגל. אימה היתה עקרת בית ואביה היה פועל בנין. בתחילה עבד בבניית תל - אביב הקטנה, בניית נמל תל - אביב ועוד בניינים שקיימים גם היום. אחרי שרינה נולדה עברו הוריה לראשון לציון ועבודות הבנייה במחנה סרפנד. נוסף לעבודתו אבא משה הופיע באופרה הישראלית, היה מפעילי מפ"מ ויותר מאוחר לאחר מ לחמת העולם השניה היה מתרגם מאידיש לעברית ומעברית לאידיש מאמרים וספרים שנכתבו אחרי השואה.

התבצעו

רינה גדלה בבית "תרבותי" ובוהמי. לימודיה היו בבית החינוך המאוחד ויותר מאוחר בלימודי ערב. בגיל 16 התחילה לעבוד בשרותי ההנדסה של הדואר ועבדה שם עד הליכתה לצבא. מגיל 10 הי תה בתנועת "הנוער העובד והלומד" ולאחר כמה שנים גם הדריכה. חבריה לקבוצה יצאו להכשרה בקיבוץ בארי ורינה מכיון שלמדה דחתה את כניסתה לקיבוץ, רק בחופשות מהלימודים היתה מבקרת ועוזרת לחבריה בעבודה. התגייסה לצבא בגיל 17 וחצי ושירתה שנתיים בחיל האוי כר עובדת כתב סתר ( הצפנה ופיענוח) .

ההכרות בינינו היתה בביתה של דודתי ברוניה, שהיתה שכנה של הוריה של רינה, שהיו נפגשים בערבי שבת למשחקי קלפים. מקום מגוריהם הי ה בשכונה חדשה והתחבורה לא היתה מצוייה עדיין, לכן רינה היתה מדי פעם באה עם הוריה לאותם ערבי שבת. ואני בבקרי אצל דודתי ראיתיה והיא מצאה חן בעיני. ישבנו יחד ודיברנו וראה איזה פלא היו לנו הרבה נושאים משותפים, כמו: שנינו היינו בנוער העובד, בצבא שירתתי במודיעין ועבודתה של רינה היתה גם היא קשורה למודיעין. אחרי אותו ערב כתבתי מכתב והזמנתי את רינה להצגה בתיאטרון הקאמרי וכך החלה חברות שנמשכה 10 חודשים עד לנישואינו -ב 7.8.1956 . הצעת הנישואין היתה אחרת ממה ששמעתי עד אז: ישבנו בסלון ביתי הבאתי לרינה לוח שנה וכל מה שאמרתי: תבחרי יום. וזה הצליח... אחרי שהשתחררה מהצבא נקראה הרבה למילואים בצו 8 (זאת היתה מעין נקמה כיון שלפ ני שיחרורה התבקשה לחתום קבע והיא סרבה). אחרי הנישואין פרצה מלחמת קדש ורינה נקראה לשרות, היא היתה אז בתחילת הריון ואחרי שבועיים כשמפקדה פקד עליה לטוס לשארם -א- שיח להקים שם תחנת קשר עם כתב סתר היא הלכה לרופא והסבירה לו את מצבה והוא שיחררה. בבואה לכפר נקלטה מה ר בחברה המקומית. בגדיה היו עירוניים, אבל בנפשה היתה חובבת טבע, בעלת מוסר עבודה גבוה ורצון להתקדם ולהשכיל וגם חניכותה בתנועת הנוער ומחנות העבודה תרמו רבות. יחד גידלנו 4 ילדים וגם סעדנו את ההורים. כשמלאו לרינה 70 שנה הכינותי לה יום הולדת בהפתעה. הזמנתי כל מי שהיה בקשר עימה כמו חברים ששרתו יחד איתה, חברים מנעוריה , אנשי הכפר ומשפחה מורחבת. מעבר לברכות ולדברי החברים והמשפחה כתבתי והקראתי את הדברים הבאים :

הפגישה שלא התקיימה בינינו, היתה בעת שרינה שהתה במחנה עבודה בקיבוץ יגור. יחד צפינו בהצגה " הוא הלך בשדות" בשנ ת 1950 . את הפגישה השנייה שלנו, כעבור שש שנים,