בית הספר התיכון דקל וילנאי עמל למדעים ולאמנויות - עיתון מחצית א' תשפ"ה

3 ליבי כהן יב אחת החוויות המשמעותיות שהיו לי במסע היא היום שבו ביקרנו במחנה מיידנק. היום הזה היה לי קשה ומשמעותי במיוחד בגלל הסיפור שליווה אותו, הסיפור שנגע בעיקר באימהות. לאורך כל היום ובמיוחד במעגל הקבוצתי בסוף - אמא שלי ליוותה אותי במחשבות בכל תחנה ותחנה שבה עצרנו ודיברנו. הסיפורים שם נוראיים ולא יכולתי שלא לחשוב עלי ועל אמא שלי. בסוף היום התקשרתי אליה וזה היה הדבר הכי משחרר וטוב שהיה לי, לשמוע את הקול שלה להירגע ולהבין שהיא כאן איתי. מהמסע הזה לקחתי כל כך הרבה דברים חדשים ולמדתי המון שיעורים על החיים, יצאתי בן אדם אחראי יותר עצמאי יותר וכמובן אני הרבה יותר מבינה שכלום לא מובן מאליו ותמיד תמיד צריך להגיד תודה. ממסע כזה אתה פתאום מבין כמה מזל יש לנו שאנחנו חיים את החיים שלנו, גם כשנראה לנו “שקשה” או כשאנחנו “סובלים” זה כלום וגם על זה צריך להודות, להעריך כל דבר, להיות אדם טוב, טוב לכל מהתינוק עד לקשיש, להנות מכל רגע, לנצל כל רגע כדי להיות עם המשפחה והחברים. 4 אלון דהן יב המסע לפולין היה בשבילי (ואני חושב בשביל כולם) מסע של התפכחות והתבגרות. הצפייה שלי מהמסע היתה שיהיה מסע משמעותי וחשוב, שיחבר אותך לסיטואציה ולמקום ולא סתם “טיול של כיף” ולשמחתי עמדנו בזה. כשאתה חוזר

2 הילה אלרן יב אושוויץ-בירקנאו. ניסיתי לדמיין מה היה פה בידיעה גמורה שכמה שאתאמץ אני לא באמת אצליח לדמיין את הזוועות. ועדיין, שמחתי לדרוך במקום הארור הזה. שמחתי לצעוד בגאווה, ללכת בגב זקוף ובראש מורם כיהודייה וכישראלית. ראיתי את כולם כשיירה אחת על רקע מחנה ההשמדה אוושוויץ בירקנאו כשהם בדגלי כחול לבן. הוצאתי מחגורת הכסף את הדרכון שלי שעליו מוטבעות המילים “מדינת ישראל” ואחזתי בו כשעל היד שלי צמיד צהוב לסימן החטופים והחטופות שלנו, שהלכו איתי בלב ובמחשבות כל המסע. . ולמרות הכל תחושת 101 אז היו ניצחון של תמונת ניצחון, לעם שבכל דור ודור יש מי שדורש להשמידו. כי עכשיו כבר יש לנו בית לחזור אליו. יותר מהכל, אסירת תודה על החיים שזכיתי להם, על המשפחה החמה שלי, על המדינה שלי ועל כל מי שנמצא בחיי ביום יום ואני כל כך כל כך אוהבת.

דקל וילנאי עמל - למדעים ואומנויות 7