תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024
2024 - יוני 13 תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - השנה ה
103
'זכרון של פירורי לחם' חצב נמר - בת חפר
על ספסל עץ ישן בגן ציבורי קטן, ישבה מרים מדי יום בשעות אחר הצהריים. עיניה הכחולות, עמוקות כים, הביטו בלהקת יונים שרקדו סביבה. ידיה הקמוטות פיזרו פירורי לחם, והציפורים, רעבות וחסרות מנוחה, התנפלו עליהם בשמחה. מרים, אלמנה זה שנים רבות, מצאה נחמה בחברת הציפורים. הן היו חברותיה, ילדיה, משפחתה. הן הקשיבו לה בשקט כשהיא דיברה אליהן בקול רך, סיפקה להן מזון וחום, והביאו אור קטן לחייה השקטים. יום אחד, ספסל העץ נותר ריק. מרים לא הגיעה. לא למחרת, ולא ביום שאחריו. היונים, מבולבלות ורעבות, חזרו שוב ושוב, מחפשות את האישה החביבה שהייתה מאכילה אותן. אך היא לא הופיעה. אף אחד לא ידע מה קרה למרים. אולי חלתה, אולי עברה לגור במקום אחר, אולי גורל אכזר פקד אותה. הספסל נותר ריק, זיכרון דהוי לאישה שהביאה שמחה קטנה לגן הציבורי. הציפורים, נטולות מזון וחסות, המשיכו לפקוד את הספסל מדי יום. הן קיוו, אולי בניגוד לכל הסיכויים, שמרים תשוב. הן חיכו לשובו של אור קטן לחייהן. אך מרים לא חזרה. סיפורה נותר עצוב ובלתי גמור, כמו ספסל עץ ריק בגן ציבורי קטן. עד היום לא יודע מה היה שמה האמיתי של האישה, לפעמים אני מתיישב על הספסל ומביט בציפורים.
צילום: רן פרחי, רשות ניקוז ונחלים שרון
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker