נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

ראויים לתואר חסידי אומות העולם במובן החוק. במקרים אלה זכו מעשי המצילים להוקרה בדרך אחרת. העונש שהוטל על אנשים שנתפסו בעוון הצלת יהודים היה קשה יותר במזרח אירופה מאשר במערבה. אולם גם במערב אירופה ריחפה סכנה מוחשית כי יישלחו למחנה ריכוז. ואף אם לא הייתה סכנת מוות מיידית, בכל זאת שם המציל את "נפשו בכפו", שהרי מחנה ריכוז לא אחת כמוהו כמוות. לכן הוחלט שצורות הענישה השונות לא יגרעו מזכאותו של מציל יהודים לתואר חסיד אומ ות העולם, בתנאי שיתמלאו הקריטריונים במהלך השנים הוגמשו הקריטריונים אולם שלושת העיקריים מעשה הצלה קונקרטי או עזרה בהצלה (לא די בתחושת אהדה ורצון טוב כלפי היהודים), אלא נבדקה היוזמה שננקטה, הקשר הברור שבין המציל והני צול, והידיעה הברורה שכוונת המציל הייתה להציל יהודים.  המציל לא דרש ולא קיבל תמורה בעד מעשה ההצלה. ואם ניתנה תמורה כספית שימשה זו לכיסוי ההוצאות, ולא היה בה משום סחיטה או כופר נפש.  ומעל לכל ההצלה נעשתה מתוך סיכון עצמי, ביודעין שצפויה למציל סכנה של ממש לחיי ו, לשלומו, ובמקרים מיוחדים לרווחתו הכלכלית ולמעמדו החברתי והמקצועי. עד 3 בינואר 1111 הוכרו 11,111 איש כזכאים לתואר חסידי אומות העולם. כ - 9,113 מהם מוצאם מהולנד. "משערים כי בהולנד חיו כ - 11,111 יהודים במסתור. ממחקרים שנעשו על הצלת יהודים בשואה עולה כי מספר המ צילים הוא לפחות כמספר הניצולים. בדרך כלל הוא עולה על מספר הניצולים, שכן נדרש יותר ממציל אחד כדי לעזור ליהודי אחד לשרוד בתקופת המלחמה. מכאן שלפחות כ - 11,111 הולנדים היו מעורבים ישירות במתן עזרה לניצולים. אך רק כ - 9,113 מבני העם ההולנדי זכו להיכלל בין חסידי או מות העולם." 42 מסתירי היהודים התנסו בפחד גדול ומאיים במשך כל תקופת ההסתרה. הגרמנים הקימו בתוך המשטרה ההולנדית יחידות מיוחדות שתפקידן היה "לצוד" יהודים מסתתרים. יחידות אלו הורכבו ברובן מפשיסטים הולנדים וניזונו מאלפי פניות, בדרך כלל אנונימיות, של אזרחים מן הש ורה שזיהו אנשים בעלי "מראה יהודי". להכרה במציל כחסיד אומות העולם הם: 

שנקבעו.

122