נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

כאב בלתי פתור

מצוקתם של ניצולים, כמו אלס ובנו וייסברג, ש הפקידו את בתם הפעוטה בידיים זרות כדי להצילה , אינה זרה לחוקרים שבדקו את הנושא על היבטיו השונים. זמן רב מדי הזניח המחקר את ה"דור הראשון" … עד כמה שניתן להציג דירוג בנושא העצבות, מותר להניח שסבלם של הורים אלה היה רב ביותר, מפני שהם … היו חייבים למסור את ילדיהם לזרים על מנת להסתירם … אף כאשר נתאפשר לילד לשוב למשפחתו בתום המלחמה, לא חסרו בעיות וזאת בלשון המעטה". 48 לשמע השאלה: "מה הייתה תחושתך כאשר נאלצת למסור את ילדך? " פרצו נשאלים שונים בבכי. אין מילים המסוגלות לבטא את העצב השורשי הזה שהפך לטראומה המפלחת את הלב א … חד מתכסיסי הנפש הייתה ההדחקה, כדי לא לכרוע תחת המעמסה. מסירת הילדים, שנכפתה על ההורים, גרמה לפגיעה נפשית חמורה. הילד מצדו … היה נראה לו שכל האהבה נשארה שם, אצל המשפחה המסתירה, ונפשו מלאה געגועים מכאיבים להוריו המסתירים. מעבר לזה, לילדים רבים הייתה תחושה ש … כביכול אינם רצויים עוד בביתם ושהיחסים עם הוריהם לא יוכלו להסתדר אי פעם … בעל כורחם העבירו כמעט כל ההורים שרידים מהטראומה שלהם לילדיהם." 49 אף מצבה של רבקה, שהוחזרה להוריה הביולוגיים בטרם מלאו לה שלוש, היה מסובך. ילדה טובה שרוצה לרָצוֹת את כולם, נקלעה אימהות, וקשורה דווקא אל האם האחרת הרכה והחמה, ולא אל אמה הביולוגית שאינה מוכרת לה. 50 מחקרים מתחום הפסיכולוגיה מצאו שאצל בני שלוש עלולה הפרדה שנה לגרום להשכחת ההורים הביולוגים. ורבקה הרי לא זכרה אותם כלל. עם חזרתה להוריה היה עליה להסתגל בן לילה לסביבה אחרת, למנהגים אחרים, והקשה מכל, להתנתק מקשרי אהבתה ליֶ ט ולדויד. טרגדיות סביב נאמנות הילד המוסתר אינן זרות לחוקרים. בדרך כלל החזרה לחיק המשפחה הביולוגית יצרה מצב טעון רגשות עזים שהיה מלווה בתחושה שהילד אינו רצוי במשפחתו הביולוגית. נמצא שילדים מוסתרים דחו א הבה, התקשו להתקשר, והיו חסרי אמון ש"הפעם זה לתמיד", מפני שחששו שמא לאחר תקופה מסוימת אהבת ההורים החדשה שוב תתחלף באחרת.

בין שתי

של

121