נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

רוחות מלחמה

בסוף מאי 3311 , בבטן מפרפרת , ניגש בֶנוֹ וייסברג למבחן האחרון של הפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטת בוֹן. הוא וחברו, פרד ג'וזף, שני היהודים היחידים בפקולטה, נתבקשו שלא להגיע לאוניברסיטה כי אם להיבחן ב חדר צדדי במשרד החינוך בבון. בשנתונים שלאחר מכן, בגלל חוקי הנוּמֶרוּס קלָאוּזוּס Clausus) (Numerus , לא התקבל אפילו יהודי אחד לפקולטה. טקס הסיום נערך מדי שנה במתכונתו הרגילה, ובֶנוֹ אף זכה בציון לשבח, אולם הוא וחברו קיבלו את הסמכתם על פיסת נייר, ללא גלימה ו ללא טקס. שנתיים לאחר זכייתה של המפלגה הנאצית בבחירות, כשהתנכלויות ליהודים היו לדבר של יום ביומו, נכחו תומכי המפלגה גם בקרב הקהל שהתכנס לחגוג את יומם הגדול של הבוגרים. לפיכך העבירה הנהלת האוניברסיטה מסר חד משמעי לבֶנוֹ וייסברג ולפרד ג'וזף: אינכם רצויים פה! ובכל מקרה, על פי החוק לא תוכלו לעסוק ברפואת שיניים! בלית ברירה החלו השניים לעבוד כמתמחים אצל ד"ר בַארמֶה מקלן, שהעסיק אותם במרפאתו בניגוד לחוק ומבלי לשלם להם. 'מי היה מאמין', חשב בֶנוֹ, בעודו מתבונן בפיו של נער גרמני צעיר שנזקק ליישור שיניים, 'שאני, בנם של יצחק ורבקה וייסברג, שהיגרו מגליציה בשלהי המאה התשע - עשרה, אהיה דוקטור! ועוד פה בגרמניה?! כמה חבל שאימא לא זכתה לראותני ברגע זה'. רבקה, אמו של בֶנוֹ, חלתה אנושות ונפטרה בשנת 3311 , זמן קצר לאחר סיום לימודיו. היא מעולם לא זכתה לראותו עוטה חלוק לבן, חלומה של כל אם יהודייה. בֶנוֹ וייסברג גדל במשפחה דתית זעיר - בורגנית שהתפרנסה בכבוד מחנות בדים. אחיו, ישראל וייסברג, היה ציוני נלהב ועלה ארצה בשנות השלושים. שתי אחיותיו ני ולוֹטֶה 1 נישאו ועזבו את הבית. לבו של בֶנוֹ היה כבד עליו. לכאורה, נראה היה שכל עתידו לפ ניו. בגיל עשרים וחמש, לאחר שסיים את התמחותו באורתודונטיה כאחד התלמידים המצטיינים בפקולטה, לא היה לו בעצם כל סיכוי לעבוד באורח חוקי בארץ הולדתו. האידיאולוגיה של היטלר בדבר "טוהר הגזע הארי" וה"גזע העליון" שחלחלה במשך שנים, קיבלה ביטוי מעשי, הן במישור החקיקה והן ברחוב ובהתנהגות העם הגרמני. בספטמבר 3311 ,

11