נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

בכינוס המפלגה הנאצית בעיר נירנברג התקבלו "חוקי נירנברג", חוקים אנטישמיים שקבעו, בין השאר, כי האזרחות הגרמנית תישלל מכלל היהודים. הופעלו סנקציות נגד היהודים והוטל חרם כלכלי על עסקים יהודיים ועל בעלי מקצוע יהודים כדי מפרנסתם. 'אני חייב לצאת מכאן', חזר והרהר בינו לבין עצמו. פלשתינה קסמה לו, אחיו ישראל הציע שיבוא לבקר ותיאר במכתביו את הארץ הצחיחה והדלילה, ש"אף על פי שהיא נשלטת על ידי הבריטים, פה אני מרגיש בבית". אולם במכתבו האחרון הודה ישראל וייסברג: "אינני יו דע אם תמצא כאן עבודה באורתודונטיה, לחלוצים אין כסף והאיכרים פונים לרופאים במושבות". חודשים אחדים התכתב בֶנוֹ עם מכרים שעזבו את קלן ועברו להתגורר בהאג שבהולנד. שם האדמה אינה בוערת, אורח החיים שלו, ואיש אינו מאמין שהתמורות הפוליטיות ששינו את פניה של גרמניה ישפיעו על – שכנתה אֶלזֶה ויינברג, ארוסתו של בֶנוֹ, תמכה ברעיון: "בהולנד תוכל לעבוד במרפאת שיניים, יש שם קהילה יהודית מבוססת, והחברים יעזרו לך". הם היו מאורסים ארבע שנים. שוב ושוב נדחה מועד חתונתם, תחילה מפני שהחל יטו להמתין עד שיסיים את התמחות ו, אח ר כך נפטרה אמו של בֶנוֹ, וכעת שוב נדחתה חתונתם עד שיקבל אשרת יציאה מגרמניה וימצא את מקומו בהולנד. אֶלזֶה למדה מזכירוּת ועבדה כפקידה במשרדי חברה גדולה. כמו בֶנוֹ הייתה גם היא בשנות העשרים לחייה, בת למשפחה יהודית דתית. הוריה, יצחק ויהודית - אידה, התג וררו בזלטרס שבגרמניה, כפר שנתברך במעיינות מים טבעיים תוססים. במשפחת ויינברג היו שישה ילדים, ארבע בנות ושני בנים. שתי אחיותיה הגדולות של אֶלזֶה, אירמה ומרתה, היו נשואות ואמהות לילדים. אחיה, זָלי (שמואל), ברח לארץ ישראל בשנות השלושים, לאחר שסטר לנאצי שהעליב והקים משק בנחלת יצחק שבגבעתיים. קורט היגר לארצות הברית, וגם רות, אחותה הצעירה של אֶלזֶה, נסעה בעקבותיו לאמריקה. בוקר גשום אחד, בסתיו 3311 , זמן קצר לאחר שהגיעה סוף סוף אשרת היציאה, ארז בֶנוֹ חפצים אחדים במזוודה, חיבק את אביו, נשק לאחיותיו והבטיח ש יכתוב להם: "לאחר שאסתדר בהולנד, אדאג להביא אתכם לשם", אמר והאמין שהפרידה תהיה זמנית וקצרה.

ם לנשל בֶנוֹ אותו,

הולנד.

11