נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

הנאצים כובשים את הולנד

ביום שישי, 31 במאי 3391 , פלש הצבא הגרמני להולנד. עיר הנמל רוטרדם הופגזה קשות בגלל חשיבותה האסטרטגית. כמעט אלף אזרחים נהרג ו וחלק ניכר מהעיר חרב. לאחר ארבעה ימי לחימה בלבד נכנעו ההולנדים. ממשלת הולנד והמלכה וילהלמינה נמלטו לאנגליה והקימו שם ממשלה גולה, וכך הפכו המנכ"לים במשרדי הממשלה לבעלי הסמכות הגבוהה ביותר. בהולנד הונהג על פי הוראה מפורשת של היטלר ממשל אזרחי בראשות המושל הע ליון, הנאצי האוסטרי ארתור סַייס - אינקוַוארט ( Seyss-Inquart ). תחת פיקודו מונו חמישה גנרלים גרמנים ובהם קצין -ה S.S . הנס רַאוּטֶר ( Rauter .) 2 מצב היהודים הלך והחמיר. תוך חודשיים מיום הכיבוש התחילו לדלוף ידיעות על מדיניות אנטי - יהודית שהתגבשה בממשל הגרמני. ואֶלס וייסברג עזבו את רוטרדם המופגזת ועברו, יחד עם הוריה של אֶלס, להתגורר בעיר ארנהם. הם התגוררו בביתם של משפחת לב, חברים יהודים ילידי קלן שהכירו עוד בגרמניה. אביו של בֶנוֹ, יצחק וייסברג, עבר להתגורר בבית אבות יהודי בעיר. כעבור זמן קצר שכרו הוייסברגים ד ירה בארנהם, ואתם עברו לגור בני משפחה נוספים שהצליחו לברוח מגרמניה. בוקר אחד בתחילת יולי 3391 , הופיעו כרוזים בחוצות העיר ובהם הודעה: "כל היהודים ללא נתינות הולנדית נדרשים להירשם בעיריות המקומיות!" על פי התקנות החדשות נאסר עליהם להתמנות למשרות ציבוריות, ונחק ק חוק "הצהרת הגזע הארי" המחייב כל נושא משרה ציבורית למלא טופס המעיד על מוצאו. היעד הראשון של הגרמנים לקראת ה"פתרון הסופי" היה הפרדת היהודים מהאוכלוסייה הכללית. בארנהם, כמו בכל שאר הערים, הוקמה "מועצה יהודית", יודנראט, (יוֹדסֶה רַאט Joodsche Raad ). אלס ובֶ נו, בהיותם אזרחים ממושמעים, ניגשו למשרדי היודנראט ומילאו את הטפסים ובהם פרטיהם האישיים, מקום מגוריהם וכיוצא באלה. בינואר 3393 פורסם צו "היהודי המלא" המחייב כל יהודי לדווח על מספר הסבים והסבתות שלו שמוצאם יהודי. גם בהולנד נחקק חוק

בֶנוֹ

11