נגה באפלה - רבקה כהנא ובת -עמי מלניק

האקציות

ביוני 3391 מתחילות האקציות בהולנד. "כל היהודים מגיל שש עשרה ומעלה נדרשים להתייצב בתחנת הרכבת במטרה להישלח למחנות עבודה בגרמניה!" מכריז כרוז ברחובות ארנהם. מודעות ברוח זו מופיעות על לוחות המודעות בכל הערים. לבֶנוֹ ולאלס אין שום כוונה להתייצב בתחנ ת הרכבת. הם מכירים את הגרמנים שהרי שניהם גדלו בגרמניה, ואין להם שום עניין לשוב למדינה שממנה נמלטו. בעת ההיא איש אינו מעלה בדעתו ש"מחנות עבודה" אינם אלא מסווה למחנות ההשמדה, אולם נפוצו שמועות על מותם של יהודים שנתפסו על ידי הגסטאפו ונשלחו למחנות בגרמניה ובפ ולין. רוב היהודים לא נענו לצווים והנאצים ערכו מעצרים וחטפו באקראי יהודים מהרחובות ומהבתים. הדרך לגרמניה עברה דרך מחנה וסטרבורק 4 שהוקם כמחנה פליטים בצפון הולנד ליד חרונינגן, סמוך לגבול עם גרמניה. בסוף שנת 3391 הוקם מחנה ריכוז נוסף בדרום הולנד, בפיכט ( Vught, Fücht ,) שהתנאים בו היו קשים לאין ערוך מאלה שבווסטרבורק. בעת שילוח היהודים גורש גם אביו של בֶנוֹ, יצחק וייסברג, למחנה וסטרבורק, משם לברגן - בלזן, שם נספה. בעולם המחנות היו לזקנים סיכויים קלושים מאוד לשרוד. אף הוריה של אֶלס גורשו מהולנד לברגן - בלזן. אידה ויי נברג, אמהּ, נספתה שם, אולם אביה של אֶלס, יצחק ויינברג, ניצל בדרך נס. בנו זָלי (שמואל) , שהתגורר בארץ , שלח סרטיפיקט, וכך היה ויינברג בין היהודים הבודדים (ואחד המבוגרים שבהם) שהתמזל מזלם והם שוחררו מברגן - בלזן. השחרור נעשה בעיצומה של המלחמה, בשנת 3399 , בעסקה מדהימה של החלפת שבויים: אסירים מברגן - בלזן תמורת טמפלרים שהתגוררו בארץ (בשרונה ובווילהלמה). לימים נקראה העסקה "טרנספורט 111 ", בשל מאתיים עשרים ושניים יהודים הולנדים שהוצאו מברגן - בלזן ונסעו ברכבת לפלשתינה.

11